טיולים בגאורגיה - რუსეთ-თურქეთის ურთიერთობათა ისტორიიდან

რუსეთ-თურქეთის ურთიერთობათა ისტორიიდან

1453 წლის 29 მაისს, მას შემდეგ, რაც სულთანმა მეჰმედ მეორემდაიკავა კონსტანტინეპ

ოლი ბიზანტიის იმპერიამ არსებობაშეწყვიტა და საფუძველი ჩაეყარა ოსმალეთის იმპერიის შექმნას. ამდღიდან მოყოლებული ყოველი ბერძენის ოცნებაა, რომ როცადაღამდება მეორე დღით კონსტანტინეპოლში გაიღვიძოს. ამდღიდან მოყოლებული მოსკოვის სამთავრომ სრულიად მსოფლიოსმართლმადიდებელთა და ზოგადად ქრისტიანთა მფარველობაზე დამათ მოკავშირეობაზე გამოთქვა პრეტენზია. ეს მესიანისტურიდოქტრინა ისტორიაში შევიდა, როგორც ,,მესამე რომის თეორია,,.

მიუხედავად იმისა, რომ 1923 წლის ლოზანის ხელშეკრულებამ საბოლოოდ ჩამოაყალიბა თანამედროვე ქემალისტური თურქეთის რესპუბლიკის საზღვრები და საერთაშორისო საზოგადოებამაც ამ საზღვრებში აღიარა თურქეთის სახელმწიფო, უნდა აღინიშნოს რომ თურქეთის სახელმწიფო არის თიხის ფეხებზე შემდგარი, მუსტაფა ქემალ ფაშას მიერ შექმნილი ასიმილატორული პოლიტიკის ეკლექტური პროდუქტი. შესაბამისად დეზინტეგრაციული პროცესების დაწყების შედეგად სწორედ თურქეთის სახელმწიფოს იდეოლოგიურ-ისტორიულ საფუძვლებში დევს ამ სახელმწიფოს დაშლის ყველაზე დიდი წანამძღვრები. მოსკოვში გენერალურ შტაბში, თუმცა ტაბუდადებულად და მტვერმოყრილი, მაგრამ დღემდე დევს სტამბულის გათავისუფლების გეგმა. 1878 წლის თებერვალში, რუსეთ-თურქეთის ომის დასასრულ ეტაპზე, რუსეთის არმიის წარმატებული სამხედრო ოპერაციის შედეგად დაკავებული იქნა ბულგარეთში შიპკას უღელტეხილი, რამაც რუსულ არმიას მისცა შესაძლებლობა სტრატეგიული უპირატესობა მოეპოვებინა ბალკანეთის ფრონტზე. რუსები სულ რამოდენიმე კილომეტრში იმყოფებოდნენ სტამბულიდან. 1878 წლის 3 მარტს ოსმალეთის იმპერატორმა, თავიდან რომ აეცილებინა ოსმალეთის იმპერიის სრული კრახი, რუსეთს საზავო მოლაპარაკება შესთავაზა. სან-სტეფანოში გაფორმდა საზავო ხელშეკრულება, რომლის ძალითაც საქართველომ სრულად შემოიერთა ტაო-კლარჯეთი და აჭარა. კი მართალია 1878 წლის 14 ივლისს ოტო ფონ ბისმარკმა სცადა აღნიშნული ხელშეკრულების გადახედვა ბერლინის კონგრესზე, რადგან გერმანიის ინტერესებში არ შედიოდა მცირე აზიის ნახევარკუნძულზე რუსეთის ცალმხრივი, უცერემონიო გაბატონება, მაგრამ თურქეთმა ამ ომის შედეგად ძალიან დიდი შოკი მიიღო და კიდევ ერთხელ დარწმუნდა რუსეთის არმიის ძლევამოსილებაში. ამ ომში რუსების მხარდამხარ ათიათასობით ქართველი იბრძოდა, ძალიან ბევრი დაიღუპა. როგორც ჩანს მაშინდელი ეფექტის შედეგად მიღებული ანესთეზია თურქეთის მთავრობას გამოუნელდა. 1945 წელს, მას შემდეგ, რაც საბჭოთა კავშირმა გაიმარჯვა მეორე მსოფლიო ომში, იოსებ სტალინმა დაიტოვა უფლება გერმანიის მოკავშირე სახელმწიფოებისათვის ან ომი გამოეცხადებინა, ან დაეკისრებინა მათთვის რეპარაციები. ერთ-ერთი უპირველესი სამიზნე ამ დროისათვის თურქეთი გახლდათ. საბჭოთა კავშირის თავდაცვის სახელმწიფო კომიტეტში შემუშავდა თურქეთზე თავდასხმის გეგმა. სტალინის უშუალო ბრძანებით კაპიტალურად შეკეთდა და დაიგო სამტრედია-საჯავახო-ჩოხატაური-ოზურგეთის ტრასა, მიენიჭა მას საქართველოს სამხედრო გზის სტატუსი. საგანგებო დოკუმენტაციის მომზადების მიზნით იოსებ სტალინი წყალტუბოში შეხვდა ქართველ ისტორიკოსებს: სიმონ ჯანაშიასა და ნიკო ბერძენიშვილს, რომელთაც დაევალათ მოემზადებინათ ისტორილი დოკუმენტაცია და წყაროები, იმის დასამტკიცებლად, რომ თურქეთს უკანონოდ ქონდა მიტაცებული ტაო-კლარჯეთი. და გარდა ამისა სომხური ისტორიული მიწები. როგორც მასალებიდან ჩანს იქამდე სტალინთან უშუალოდ იყო შეთანხმებული ხოფაში, რიზესა და სხვა ქალაქებში რაიკომის მდივნების კანდიდატურები. სამწუხაროდ გაეროში აშშ-სა და დიდი ბრიტანეთის ზეწოლის შედეგად ეს გეგმა იმხანად ჩავარდა. მაგრამ იდეოლოგია რუსეთის მიერ თურქეთის დაჩოქებისა ისევ ძალაშია. მე მსურს ისინი კეთილი რჩევით გავაფრთხილო: НЕ ИСКУШАЕТЕ СУДЬБУ РЕБЯТА!!!!

טיולים בגאורגיה - როგორ მიიღო სტალინმა კრემლში აკაკი ხორავა, მიხეილ ჯავახიშვილი და საქართველოს დელეგაციის სხვა წევრები

როგორ მიიღო სტალინმა კრემლში აკაკი ხორავა, მიხეილ ჯავახიშვილი და საქართველოს დელეგაციის სხვა წევრები

ზომა
	A

 ხუთშაბათი, 26 ნოემბერი / 2015 11:02

საქართველოში საბჭოთა ხელისუფლების დამყარების 15წლისთავის აღსანიშნავად საქართველოს რესპუბლიკის 146დელეგატი 1936 წლის 19 მარტს მოსკოვში გაემგზავრა სტალინთანშესახვედრად. დელეგაციაში იყვნენ საქართველოს ყველა სფეროსწარმომადგენლები _ დაწყებული მეცნიერებით და დამთავრებულისპორტსმენებით. დელეგაციას ხელმძღვანელობდა ლავრენტი ბერია.

დელეგაციის წევრთა ვრცელ სიაში არ იყო საქართველოს სახალხო პოეტი გალაკტიონ ტაბიძე (მიზეზი უცნობია _ გრ. ონიანი). კრემლში მიღებისას სტალინი გულთბილად მიესალმა დელეგაციის თითოეულ წევრს და ხელი ჩამოართვა. როდესაც საქართველოს სახელოვან ადამიანთა შორის ვერ აღმოაჩინა გალაკტიონ ტაბიძე, იქვე მდგომ ლავრენტი ბერიას გადაულაპარაკა: “სად არის ქართული პოეზიის მეფე?”. ბერია, რა თქმა უნდა მიხვდა, რაშიც იყო საქმე და საბჭოეთის ხელმძღვანელს განუცხადა, გალაკტიონ ტაბიძე შეუძლოდ იყო და ხანგრძლივი მგზავრობისათვის აღარ შევაწუხეთო. არავინ იცის, სარწმუნოდ მიიღო თუ არა სტალინმა ბერიას ინფორმაცია, მაგრამ ამ საკითხზე ყურადღება აღარ გაუმახვილებია.
დელეგაციას პირველი ვიაჩესლავ მოლოტოვი მიესალმა და ხაზი გაუსვა საქართველოს რესპუბლიკის როლსა და მნიშვნელობას არა მხოლოდ საბჭოთა კავშირში, არამედ მსოფლიოში: “ქართველმა ხალხმა, რომელსაც კაცობრიობის ისტორიაში საპატიო ადგილი უჭირავს, ბევრი რამ მისცა არა მხოლოდ თავის ქვეყანას, არამედ საბჭოთა კავშირსაც. საკმარისია, ითქვას, რომ საქართველომ ჩვენ მოგვცა ამხანაგი სტალინი”.
მოლოტოვის შემდეგ სიტყვა ქართულად წარმოთქვა თბილისის სტალინის სახელობის ორთქმავალშემკეთებელი ქარხნის მჭედელმა დავით ალექსის ძე ჭიჭინაძემ. მან ილაპარაკა ქარხნის წარმატებებზე და აღნიშნა:
“1921 წელს, როცა მენშევიკები ტფილისიდან გარბოდნენ, სურდათ, გაენადგურებინათ ქარხანა. ისინი ამტვრევდნენ დაზგებს და ჭრიდნენ ტრანსმისიებს, ცდილობდნენ, აეფეთქებინათ სამჭედლო საამქროს ორტონიანი ორთქლის ურო, მაგრამ მუშებმა ამის ნება არ მისცეს. ხოლო 1935 წელს სწორედ ამ ორთქლის უროს წყალობით ჩემმა სტახანოვურმა ბრიგადამ ორჯერ დაამყარა ორთქმავლების დამზადების საკავშირო რეკორდი...
საიუბილეო წელს ჩვენს ქარხანაში მუშაობს 2 500 მუშა, მათ შორის 819 _ სტახანოველი. თუ მენშევიკური მთავრობა აღნიშნული ქარხნიდან წელიწადში 10 ორთქმავალზე მეტს ვერ უშვებდა, დღეს ჩვენ წელიწადში ვუშვებთ 241 ორთქმავალს და მიმდინარე წელს ვფიქრობთ, გამოვუშვათ 320 ორთქმავალი”.
შენიშვნა:
დღეს ამ უმძლავრესი საწარმოს კვალიც აღარ არის დარჩენილი.ორტონიანი ორთქლის ურო, რომელზეც კრემლში ლაპარაკობდადავით ჭიჭინაძე, ამ გიგანტური ქარხნის ტექნიკურშეიარაღებასთან ერთად, მეოცე საუკუნის დასასრულს, ალბათ,ჯართად ჩააბარეს. დავიწყებას მიეცა ის დიდი ტრადიციები,რომლებიც 2500 მუშის სისხლსა და ხორცში იყო გამჯდარი. ესერთი თვალნათელი მაგალითია იმისა, თუ რა დაემართაუსტალინოდ დარჩენილი ქვეყანას.
ტრიბუნაზე ავიდა საბჭოთა კავშირის სახალხო არტისტი აკაკიხორავა (რომელმაც ასევე ილაპარაკა ქართულად და მის სიტყვებს რუსულად თარგმნიდნენ). დიდმა ქართველმა მსახიობმა წარმოთქვა შთამბეჭდავი სიტყვა, რომელმაც უდიდესი მოწონება დაიმსახურა, როგორც სტუმრების, ისე დელეგაციის წევრთა შორის:
“70 წლის განმავლობაში ქართველი აქტიორი უპატრონო, მშიერი, უუფლებო იყო. გიორგი ერისთავი, კოტე ყიფიანი, ვასო აბაშიძე,კოტე მესხი, ვალერიან გულია, ლადო მესხიშვილი და ქართული სცენის მთელი შემდგომი ბრწყინვალე პლეადა, რომელთა ოსტატობით თამამად შეეძლო ეამაყა მსოფლიო სცენას, განა ისინი ეკლის გვირგვინის ღირსნი იყვნენ თავიანთი თავგანწირული, უსასყიდლო მოღვაწეობისათვის მშობლიური თეატრის საკეთილდღეოდ?
გიორგი ერისთავი _ ქართული თეატრის ფუძემდებელი პირველი კომედიოგრაფი, აქტიორი და რეჟისორი _ ქართველი ხალხის უსაზიზღრესი მძარცველის, მეფისნაცვალ ვორონცოვის ბრჭყალებში საძირკველს უყრიდა მშობლიურ თეატრს. ვასო აბაშიძე, მშრომელი ხალხის ღიმილისა და სიხარულის ეს უკვდავი ნიღაბი, იძულებული იყო, უტვინო თავადი მუხრანსკის წინაშე 3-ჯერ შემხტარიყო როგორც ჯამბაზი, რათა თავის დამცირებით ნაშოვნი 300 მანეთი გამოეყენებინა ერისთავის პიესის _ “სამშობლოს” დასადგმელად და გასაფორმებლად.
ლადო მესხიშვილი _ ქართული თეატრის პრომეთეოსი ქართველმა თავადაზნაურობამ გაასამართლა რევოლუციაში აქტიური მონაწილეობისთვის, როგორც სცენაზე, ისე ბარიკადებზეც. ლადოს ცეცხლოვანი მოკლე პასუხი თვით ქართული თეატრის დედაარსი იყო: “გამასამართლეთ, ხელოვნება ხალხს ეკუთვნის და მეც მასთან ვარ!”.
ვასო აბაშიძე და ლადო მესხიშვილი თითქოს განგებ მოესწრნენ იმ დღეს, როცა მენშევიკური მთავრობის განათლების მინისტრის მოადგილემ, ვიღაც ცინცაძემ, ქართული სცენის ჭაღარა კორიფეებს თხოვნაზე _ სათანადო ყურადღება მიაქციეთ თეატრსო, შემდეგი პასუხი მისცა: “მთელ ქართულ თეატრს ერთი საბალეტო წარმოდგენა მირჩევნია”. ხოლო მენშევიკური მთავრობის თავმჯდომარემ ნოე ჟორდანიამ განაცხადა, განა სირცხვილი არ იქნება, რომ ქართულ თეატრს სახელმწიფო თეატრი დავარქვათო, და თავისი მოკლე ხნის სამარცხვინო ბატონობის უკანასკნელ წელს თეატრს “ქართული დრამა” დაარქვეს. საბჭოთა ხელისუფლებას მენშევიკური “სამოთხიდან” მემკვიდრეობით დარჩა იდეურად და მხატვრულად გაკოტრებული, უპერსპექტივო ქართული თეატრი. თეატრი თვითლიკვიდაციის წინაშე დადგა და საგულისხმოა, რომ თვითონ თეატრის ხელმძღვანელებმა და მისმა იდეურმა სულისჩამდგმელებმა დააყენეს მისი დახურვის საკითხი. მაგრამ კომუნისტური პარტიის და საბჭოთა ხელისუფლების სიბრძნემ გადაარჩინა ქართული თეატრი ისტორიულ სირცხვილს. საბჭოთა ხელისუფლების დამყარებამდე ქართულ თეატრს 165 მუშაკი ჰყავდა. დღეს კი, საბჭოთა საქართველოს 15 წლისთავზე, საქართველოს თეატრებში მუშაობს 2 ათასზე მეტი კაცი, მათგან 1 400 აქტიორი, ხოლო დანარჩენები მხატვრები, კომპოზიტორები, მუსიკოსები არიან. ჩვენ გვყავს 14 სახალხო არტისტი, 25 ხელოვნების დამსახურებული მოღვაწე და არტისტი. საქართველოში არის 46 თეატრი: რუსთაველის სახელობის თეატრი, მარჯანიშვილის სახელობის თეატრი, გრიბოედოვის სახელობის რუსული თეატრი, ოპერის თეატრი, სომხური, თურქული, აფხაზური, ოსური, ბერძნული და ებრაული თეატრები. ტფილისში მუშაობს მოზარდი მაყურებლის სამი თეატრი _ ქართული, რუსული და სომხური. გვაქვს ჩრდილებისა და ტიკინების თეატრი, აგრეთვე, ექვსი მოძრავი თეატრი.
საქართველში 15 დრამატურგი მუშაობს. ბოლო 7-8 წლის განმავლობაში მხოლოდ ორ აკადემიურ თეატრში _ რუსთაველისა და მარჯანიშვილის სახელობის _ დაიდგა 35 ქართული ორიგინალური პიესა დაწერილი საბჭოთა დრამატურგების მიერ. მათ შორის, ალიო მაშაშვილის (ალიო მირცხულავას ფსევდონიმი _ გრ.ონიანი) “განგაში”, დავით კლდიაშვილის “შემოდგომის აზნაურები”, იონა ვაკელის (იონა მეგრელიძის ფსევდონიმი _ გრ. ონიანი) “შამილი”, პოლიკარპე კაკაბაძის “ყვარყვარე თუთაბერი”, გერცელ ბააზოვის “მუნჯები ალაპარაკდნენ” და მარავალი სხვა. მოკავშირე რესპუბკლიკების დრამატურგია წარმოდგენილია კირშონით, აფინოგენოვით, გლებოვით, კორნეიჩუკით, პოგოდინითა და სხვა მწერლებით.
ჩვენი თეატრის სცენაზე ღირსეული ადგილი უჭირავთ მსოფლიო დრამატურგიის გიგანტებს: შექსპირს _”ოტელო”, “ჰამლეტი”, შილერს _”ვერაგობა და სიყვარული”, “ყაჩაღები”, ლოპე დე ვეგას _ “ცხვრის წყარო” და მრავალი სხვა”.
როდესაც აკაკი ხორავამ სიტყვა დაასრულა, ჯერ კიდევ ტრიბუნაზე მდგარ გოლიათს მოლოტოვმა მიმართა: “ახლო მომავალში იმედი გვაქვს, ვნახოთ ქართული თეატრი საბჭოთა კავშირის დედაქალაქ მოსკოვში”, რასაც დამსწრე საზოგადოება მქუხარე ტაშითა და ოვაციებით შეხვდა.
აკაკი ხორავას სიტყვის წარმოთქმის შემდეგ ხელოვნების მუშაკები მივიდნენ პრეზიდიუმის მაგიდასთან და სტალინს ხელი ჩამოართვეს.
მხატვრებმა მოსე თოიძემ და ელენე ახვლედიანმა თავიანთი ტილოები გადასცეს სტალინს.
მოსე თოიძემ, როდესაც თავის ნახატს გადასცემდა, სტალინს მიმართა: “მიიღეთ სურათი სახელოსნო სასწავლებლის ყოფილი მოწაფისაგან, ხოლო ახლა მრავლისაღმქმნელი 66 წლის “ახალგაზრდისაგან”.
შენიშვნა:
დღეს სოფლად (და არამხოლოდ) სამკითხველოები,ბიბლიოთეკები, სახალხო თეატრები, კულტურისა დახელოვნების სექციები, თვითშემოქმედებითი კოლექტივებიწარსულის ტკბილ მოგონებებად შემორჩა ხანდაზმულადამიანებს, ახალგაზრდებს კი წარმოდგენაც არ აქვთ, რა იყოწარსულში და სად ვიმყოფებით ამჟამად. ადამიანებისგასარყვნელად, გონების დასაჩლუნგებლად, მათიზომბირებისთვის უარყოფილი იქნა ყველაფერი, რაც ხალხისწიაღში იშვა. ხალხს თვითშემოქმედება წაართვეს და მისნაცვლად გულსა და გონებაში ამერიკული “შემოქმედება”ჩაუნერგეს. ამით არა მხოლოდ საქართველო, მთელი პლანეტაიღუპება _ აი უსტალინოდ დარჩენილი ქვეყნის კიდევ ერთიუბედურება.
ტრიბუნაზეა თბილისის მესამე სკოლის ფრიადოსანი მოწაფეეთერ გვანცელაძე (ლაპარაკობს რუსულად, თარგმნიან ქართულად):
“მე საბჭოთა საქართველოს ტოლი ვარ. ამჟამად ვსწავლობ სკოლაში, მეშვიდე კლასში. ვსწავლობ ფრიადზე, ჩვენი სკოლის ბავშვთა უმრავლესობა კარგზე და ფრიადზე სწავლობს. კარგზე და ფრიადზე სწავლობს 290, ხოლო სუსტად _ 34. სუსტ მოწაფეებს ჩვენ, ფრიადოსნები, მუდამ ვეხმარებით. მაგალითად, მე დავეხმარე ვარია ცეცხლაძეს, რომელიც ახლა კარგად სწავლობს და მოწინავეთა რიგებში გადმოვიდა. ამ ბედნიერ ცხოვრებას, სახელოვან, შესანიშნავ სამშობლოს ჩვენ მზადა ვართ, შევწიროთ მთელი ჩვენი სიცოცხლე, პირობას ვიძლევით, ვისწავლოთ ისე, რომ თქვენ, ამხანაგო სტალინ, გვითხრათ: “ჩინებულია, ახალგაზრდებო!”. საბჭოთა სკოლის მოწაფეები საუკეთესონი იქნებიან მსოფლიოში”.
შენიშვნა:
დღეს პარლამენტის თავმჯდომარე დავით უსუფაშვილისმეუღლე, თავდაცვის მინისტრი თინა ხიდაშელი საქართველოსსაქაჯეთს უწოდებს და ქართველი ახალგაზრდების გასაგონადამბობს, _ ჩემს შვილებს ვერც მართლმადიდებლობას დავაძალებდა ვერც იმას, რომ სამშობლოს გმირულად შეეწირონო... სადარიან პაატა და გიორგი, სად არის მღვდელი თევდორე, ცოტნედადიანი, იაკობ ჯუღაშვილი ან სად არის თვითონ სტალინი _იღუპება მისი საქართველო...
სიტყვას ამბობს ჭიათურის მაღაროს მნგრეველი ვასილვლადიმერის ძე სამხარაძე.
“ძვირფასო ამხანაგო სტალინ! თქვენ კარგად იცით, როგორ მდგომარეობაში იყვნენ ძველ დროს ჭიათურის მაღაროს მუშები... დაბალი და ბნელი გვირაბები, მუხლებამდე წყალი და ტალახი; ჭრაქის შუქზე მუშაობდნენ მაღაროელები და წელში მოხრილთ გამოჰქონდათ მადანი ურიკებით. ბევრ მუშას არ ჰქონდა საცხოვრებელი ბინა და კვირების განმავლობაში იქვე, სანგრევში იძინებდნენ. პარაზიტი მრეწველი გიგია ბრეგვაძე მაღაროელებს აიძულებდა, სამუშაოდ გამოსულიყვნენ, როცა ცაზე ჯერ კიდევ ჩანდა ვარსკვლავი, რომელსაც მუშებმა “გიგიას ვარსკვლავი” შეარქვეს, და მათ სამუშაოდან უშვებდა მხოლოდ მაშინ, როცა ვარსკვლავი კვლავ გამოჩნდებოდა ცაზე.
ახლა, ამხანაგო სტალინ, თქვენ ვეღარც კი იცნობთ ჭიათურის მაღაროებს. საყელავმა მანქანამ, ელექტრობურღებმა, სანგრევმა უროებმა შეცვალეს წერაქვი და ნიჩაბი. ახლა ვიწრო და ტალახიანი გვირაბების ნაცვლად ფართო და მშრალი გვირაბები გვაქვს. წინანდელი ჭრიალა იმერული ურმების ნაცვლად გვაქვს ელექტრომავლები და საჰაერო საბაგირო გზები, რომლებსაც რიონჰესისა და ზაჰესის ენერგია ამოძრავებს. აშენდა ახალი მძლავრი გამამდიდრებელი ფაბრიკები, რომლებმაც შეცვალეს მრეცხავის მძიმე შრომა ხელით. მაღაროებში გაჩნდა მუშებით დასახლებული ადგილები კლუბებით, სასადილოებით, მაღაზიებით.
ჩემი თვიური ხელფასი ამჟამად 1300 მანეთს შეადგენს. მოწინავე სტახანოველები _ ფოფხაძე, წერეთელი, ცუცქირიძე, ბოყოველი და სხვები 40_50 ტონა მარგანეცს ანგრევენ და თვეში 1000 დან 1300 მანეთანდე იღებენ ხელფასს”.
ვლადიმერ სამხარაძის ამ სიტყვებზე სტალინმა ტაში დაუკრა და შესძახა: “ბარაქალა!”.
შენიშვნა:
ამჟამად რა დღეშია ერთ დროს აყვავებული, სტუმართმოყვარეინტელიგენციითა და კულტურული ტრადიციებითსახელგანთქმული ჭიათურა _ სრულიად საქართველოსმასპინძელი და მისი სავიზიტო ბარათი, სტალინისრევოლუციური წრთობის, ბრძოლისა და შემდგომ მისიგაბრწყინების ყველაზე დიდი ქომაგი და ყურისმგდებელი?
გაპარტახებული _ აი, როგორია დღეს უსტალინოდ დარჩენილი ჭიათურა.
“კოლხიდმშენის” მთავარმა ინჟინერმა გრიგოლ გიორგის ძე გეგჭკორმა სიტყვით გამოსვლისას აღნიშნა:
“მრავალი წლის განმავლობაში დაჭაობებული კოლხეთის დაბლობი ტენიანი სუბტროპიკების ზონაში, შავი ზღვის სანაპიროზე მდებარეობს. მიუხედავად იმისა, რომ კლიმატური პირობებით ეს მიწა საუცხოოა ციტრუსებისა და ძვირფასი ტექნიკური კულტურების გასაშენებლად, გულშემზარავი ჭაობები და საშინელი მალარია საშუალებას არ აძლევდა მცხოვრებლებს, ესარგებლათ ამ მხარის დოვლათით. მიწების ნაწილი თითქმის გაუვალ ჭაობებს წარმოადგენს, მეორე ნაწილს კი წყალდიდობისას იმ მდინარეთა წყლები ფარავდა, რომლებიც კოლხეთის დაბლობს კვეთენ.
ასეთი იყო კოლხეთის დაბლობის სურათი საქართველოში საბჭოთა ხელისუფლების დამყარებამდე. ასეთივე სურათი იყო 1932 წლამდე. 1932 წელს კი დაიწყო და ფართოდ გაიშალა დიდი სამუშაოები. ჩვენ გავიყვანეთ 750 კილომეტრის საერთო სიგრძის მაგისტრალური არხი, ავაგეთ დასაშრობები და კოლექტორები. 18 ათას ჰექტარზე მოეწყო წვრილი ქსელი და ცალკეულ ნაკვეთებზე უკვე სახლდებიან გლეხები, რომლებიც ამ მიწებს სუბტროპიკული კულტურების მოსაყვანად იყენებენ. მდინარე რიონის ფარვატერის მე-12 კილომეტრიდან მდინარე ახალ კალაპოტში უხვევს. მდინარის ძველი კალაპოტის გაღრმავების შემდეგ იქ უნდა გადავიდეს შავი ზღვა და ჩვენ 12 კილომეტრის მანძილზე ზღვის უბე გვექნება.
შენიშვნა:
დღეს კოლხეთი კვლავ უბრუნდება თავის პირვანდელმდგომარეობას. დანგრეულია არხები და ამოვსებულიასადრენაჟო კვლები, გამომშრალ და ხრიოკ მიწებზე ციტრუსებისადგილს კვლავ ეკალბარდი იკავებს. ნარინჯების ქვეყანას,საამური ცხოვრების მეხოტბე და მომღერალი ხალხის ნაცვლად,კვლავ ტურები დაეპატრონებიან და აქა-იქ ჩარჩენილიმოსახლეობა მათ კივილსღა გაიგონებს. შეიცვალა სიმღერისტექსტიც: “იქ, სადაც წინათ კიოდა ტურა, ჩვენ გავაშენეთ ჩაისკულტურა”. პოეტურად შეიძლება არ ბრწყინავდეს ეს სტროფი,მაგრამ სოცრეალიზმის ნათელი მაგალითია. ახლა კი ესსოცრეალიზმი ასე იკითხება: იქ, სადაც გვქონდა ჩაის კულტურა,ახლა გაჰკივის მგელი და ტურა.
ასეთია ნარინჯების ქვეყნის სახე სტალინის შემდგომ.
ტრიბუნაზეა მართა პლიევა _ ბერიას სახელობის კოლმეურნეობის (სამხრეთ ოსეთის ავტონომიური რესპუბლიკა) მწველავი (ლაპარაკობს ოსურად, თარგმნიან რუსულად და ქართულად):
“ჩვენი სოფლის თითოეულ კოლმეურნეს, სასოფლო-სამეურნეო არტელის წესდების შესაბამისად, პირად სარგებლობაში ჰყავს 2-დან 5-მდე ძროხა, ერთი ან ორი ცხენი, 10-დან 25 სულამდე ცხვარი და 2-დან 3 სულამდე დედა ღორი ნამატით, აგრეთვე, დიდძალი ფრინველი”.
შენიშვნა:
ძველო და ახალო ინტრიგანებო, აკი სტალინის დროსაკრძალული იყო ძროხისა და სხვა საქონლის ყოლა. ატყუეთერთმანეთი, ამერიკის მონებო და ქვეყნის გამყიდველებო,კეთილის მძაგებლებო და ბოროტის მაქებრებო, მიმიფურთხებიათქვენთვის!
ეს წერილი მიხეილ ჯავახიშვილზე თხრობით უნდა დავამთავრო.
1936 წლის 19 მარტს კრემლს სხვა გამოჩენილ ქართველ მოღვაწეთა შორის საამაყო ქართველი მიხეილ ჯავახიშვილიც სტუმრობდა. შეხვედრა დასასრულს უახლოვდებოდა, როდესაც მოლოტოვი წამოდგა და დელეგაციის წევრებს მიმართა: “ამხანაგებო, ამ თათბირის პრეზიდიუმის დავალებით უნდა გადმოგცეთ: ჩვენ, პრეზიდიუმის წევრნი, ვშუამდგომლობთ ცენტრალური აღმასრულებელი კომიტეტის წინაშე, რომ საქართველოს დელეგატები დაჯილდოებულ იქნან საბჭოთა კავშირის უმაღლესი ჯილდოთი _ ორდენებით.
ვთხოვთ ამხანაგ დელეგატებს, მცირე საჩუქრები მიიღონ მთავრობისგან: ყოველ დელეგატს და დელეგატ ქალს _ საათი და პატეფონი ფირფიტებით, ხოლო აქ წარმოდგენილი ყოველი კოლმეურნეობა მიიღებს სატვირთო ავტომანქანას”.
სტალინმა, მოლოტოვმა, ვოროშილოვმა, ორჯონიკიძემ და პოლიტბიუროს სხვა წევრებმა საქართველოს დელეგაციის წევრებს გადასცეს მთავრობის საჩუქრები _ საათები და პატეფონები ფირფიტებით. როდესაც სტალინთან მიხეილ ჯავახიშვილი მივიდა, ის სტალინმა გულწრფელად გადაკოცნა და საჩუქარი გადასცა.
მიხეილ ჯავახიშვილმა კი საჩუქრის მიღების შემდეგ სტალინისა და დელეგაციის წევრების წინაშე სამადლობელი სიტყვა წარმოთქვა:
“მე მწერლობა დავიწყე 1903 წელს, მაგრამ ნამდვილი მწერალი მხოლოდ საბჭოთა ხელისუფლების დროს გავხდი. ამიტომ საბჭოთა ხელისუფლების 15 წლის განმავლობაში ოცჯერ მეტი დავწერე, ვიდრე ძველი რეჟიმის დროს. ვიძლევი პირობას, ჩემს მკითხველს მივცე ახალი რომანი 1905 წლის ეპოქიდან. თემა 1905 წლის აჯანყებაა. რომანს ეწოდება “ქალის ტვირთი”. Lლაპარაკია ქალებზე, რომლებმაც იკისრეს რევოლუციის ტვირთი. მათგან ერთმა გაუძლო ამ ტვირთს, მეორე კი დაეცა”.
შენიშვნა:
ჩაგვჩიჩინებდნენ, რომ მიხეილ ჯავახიშვილი კომუნისტურეპოქაში საშინელ წნეხს განიცდიდა, არ უბეჭდავდნენ წიგნებსადა სტატიებს, ავიწროებდნენ და ყოველგვარ ხერხსმიმართავდნენ მის გასამცირებლად და სამუშაო რიტმიდანამოსაგდებად. კომუნისტების მიმართ მიხეილ ჯავახიშვილისუდიდესი სიძულვილის მიუხედავად, საბჭოთა ხელისუფლებამის ქართველი საზოგადების ერთ-ერთ გამორჩეულ პიროვნებადწარმოაჩინა.
აი რა წერია ქართულ ვიკიპედიაში მიხეილ ჯავახიშვილზე:
“...1917 წლიდან ჯავახიშვილი აქტიურად იყო ჩაბმული ეროვნულ მოძრაობაში. აღნიშნული წლიდან იგი იყო საქართველოს ეროვნულ-დემოკრატიული პარტიის ერთ-ერთი დამფუძნებელი წევრი და შედიოდა ამ პარტიის მთავარ კომიტეტში. საქართველოს დემოკრატიული რესპუბლიკის (1918_1921) ბოლშევიკური რუსეთის მიერ ოკუპაციისა და ფაქტობრივი ანექსიის (1921 წლის თებერვალი-მარტი) შემდეგ იყო საქართველოს ეროვნულ-განმათავისუფლებელი მოძრაობის თვალსაჩინო მოღვაწე: 1922_1924 წლებში იგი შედიოდა საქართველოს დამოუკიდებლობის კომიტეტში და აქტიურად მონაწილეობდა 1924 წლის აგვისტოს აჯანყების მომზადებაში”.
ზემოთქმულის მიუხედავად, სსრ კავშირის ცენტრალურმააღმასრულებელმა კომიტეტმა დაადგინა:
“საქართველოს სოციალისტური საბჭოთა რესპუბლიკის 15წლისთავთან დაკავშირებით შრომის წითელი დროშისორდენით დაჯილდოვდეს ჯავახიშვილი მიხეილ საბას ძე _საქართველოს სსრ მწერალი.
სსრ კავშირის ცენტრალური აღმასრულებელი
კომიტეტის თავმჯდომარე მ. კალინინი
სსრ კავშირის ცენტრალური აღმასრულებელი კომიტეტისმდივნის მოვალეობის ამსრულებელი ი. უნშლიხტი”
რაც შეეხება მიხეილ ჯავახიშვილის რეპრესირებას, ეს ცალკეთემაა, რომელსაც მომავალში შევეხები.

გრიგოლ ონიანი

P.S. მიუხედავად იმისა, რომ გალაკტიონ ტაბიძე კრემლში ვერგამოცხადდა, სტალინის წინადადებით, იგი ქვეყნის უმაღლესიჯილდოთი _ “ლენინის ორდენით” დააჯილდოვეს.

saqartvelo

ქართველი და ებრაელი ხალხების მეგობრობის საღამო

ქართველი და ებრაელი ხალხების მეგობრობის საღამო თბილისის ფილარმონიის დარბაზში 17.9.1989

- 

 תודודת לאברהם ספיאשויל

י

המלצות לטיול בגאורגיה

המלצות לטיול בגאורגיה

כתב:גילי חסקין

טיול לגאורגיה, "גרוזיה", כפי שהייתה מוכרת יותר בעבר, בשמה הרוסי, הוא  מסע אל לב לבו של הקווקז. יש בה שילוב של נופים מרהיבים, ארכיטקטורה מרשימה, אוכל משובח ואנשים שמחים. כמעט כול המרכיבים שיהפכו יעד תיירותי לטיול מוצלח.

טיולים רגליים

מוזר ככל שיישמע, מרבית התיירים המבקרים בגאורגיה, מקדישים זמן למנזרים, לכנסיות, לערי המערות לאומנות ואפילו לפולקלור, אך פוסחים על ההרים. פיטר נסמית', מי שחיבר את הספר "הליכה בקווקז", טוען שהדבר דומה לטיול בשווייץ ללא ביקור באלפים. הרי הקווקז הם לא רק מרכזה של הארץ היפה הזאת, אלא שהם נוכחים בנוף באופן יותר משמעותי מהאלפים. הם גם גבוהים יותר. פסגותיהם מתנשאות לגובה של מעל 5000 מ'. ואורכם גדול יותר: 1200 ק"מ מהים הכספי לים השחור. כמובן שייחודו של האזור אינו רק ביופיים של ההרים, אלא גם בתרבות החומרית שהתפתחה בהם: כפרים מבוצרים שבתיהם בנויי צפחה, מגדלים, מקדשים פאגאניים ועוד. התושבים מכיסי אורחים. יכולים להיות ידידים טובים ואויבים מרים.

אזורי הטרקים הפופולאריים בגאורגיה הם, ממזרח למערב, לגודחי (Lagodekhi), טושטי, חפסורטי (Hefsusureti), גודאורי (Gudari), קזבקי (Kazbeki), ראצ'ה (Racha), בקוריאני (Bakuruani) וסוונטי (Svaneti).

עונת שנה מומלצת

תכנון טיול הוא מעט "טריקי", משום שהחודשים המתאימים ביותר להרים, יולי ואוגוסט, אינם מתאימים לאזורים האחרים. בחודש יוני עדיין לא כל כך חם בעמקים של קָחֶטי ואימָרֶטי, פסגות ההרים מושלגות והאזור זרוע פרחים. אלא שפעמים הדרכים חסומות עד סוף יוני. לגבי אזור טושטי, חודשי יולי ואוגוסט הם המתאימים ביותר. הלילות אינם קרים, השמים כחולים בדרך כלל וכרי הדשא מוריקים. ביולו הפרחים עדיין פורחים ובאוגוסט מתרחשים באזור פסטיבלים. בחודש ספטמבר הימים כבר קצרים יותר והלילות קרים יותר, אך הימים נעימים מאד. בסופו של החודש, מעברי ההרים עלולים להיחסם בשל מפולות שלגים.

חודש יוני הוא החודש הטוב ביותר לאזור ראצָ'ה, אז מכוסים מדרונות ההרים במרבדי פרחים. בסוונטי ניתן לטייל החל מראשית חודש יולי ועד סוף אוקטובר. אמנם, חודש זה עלול להיות גשום, אך צבעי השלכת עשויים לפצות.

לינה

הלינה בבתי הארחה מקומיים. ההיצע גדל משנה לשנה והאיכות משתפרת במהירות. המחירים ב-2010 היו בין 40 ל-50 לארי, כולל ארוחת ערב ובקר (1.8 לארי = 1$). למרבה ההפתעה, בתי הארחה יפים ובתי הארחה מאד בסיסיים גובים בערך את אותו המחיר. במסטיה (Mestia), "בירת" אזור סוונטי אפשר ללון במלון Tetnuldi, שאופיו נראה מנותק מעט מהאזור. לכן מומלץ ללון בבתי הארחה. באזור טושטי, מרבית בתי ההארחה מאוגדים בארגון הנקרא "Tusheti Guide". הם דוברי אנגלית ויסייעו בארגון לינה ותחבורה.

מספרי טל': (+995 99) 180370 ; (+995 97) 101892; (+995 55)565553

אוכל:

האוכל פשוט ובסיסי. את הפנטזיות הגסטרונומיות (המוצדקות) יש להשאיר לטביליסי. בכול ארוחה יוגש סלט (אורגני), עם הרבה כוסברה, צ'יפס, שעועית, חצילים וכמובן חָצָ'פּוּרי דק מהרגיל ושמן יותר. לארוחת בקר יוסיפו גם ביצי "משק" ולכול ארוחה תוגש חליטת צמחים.

תחבורה

האופן הנוח ביותר הוא לטייל בג'יפ שכור. מחירו של ג'יפ בחברת השכרה הוא 100$ ליום, בתוספת ביטוח ודלק. מחירו של ג'יפ עם נהג, שלא בחברת השכרה,  גם כן 100$. נהג דובר אנגלית יכול להביא תועלת רבה באזור זה. למחיר זה אין צורך להוסיף ביטוח, אלא רק דלק. אלא שיש לשלם גם עבור כלכלת ולינת הנהג (כ-50 לארי ליום). במקרה של ארבעה אנשים בג'יפ, זו עסקה מאד משתלמת. הנהג שלנו בטיול האחרון היה שותא, מנוסה ודובר אנגלית:

Shota Shishinashvili GEOMOUNTAINTRAVEL geomountaintravel@gmail.comgeomountaintravel@yahoo.com Viber: Geomountaintravel Skype: gruzin393 Tel: +995 593 393 393 Tel: +995 595 31 99 55 Tel: +995 597 001 555

לשותא ג'יפ דיזל, ג'יפ בנזין, ומיני ואן דיזל עם מקום לשבעה נוסעים

נהג נוסף, דובר אנגלית, שמו אלכס ומספר הטל' שלו: 99599503968

    נהג נוסף :             ואחטאנג:    Vakho  vakhtang davituri טל:            172771 599 995 +vdavituri@gmail.com

הטיול

כמעט כל טיול בגאורגיה מתחיל בטיבליסי. אם כי מומלץ מאד לשלב את גאורגיה עם אזרבייג'אן.

ראה באתר זה: המלצות לטיול באזרבייג'אן.

במקרה כזה, יתחיל הטיול בלגודחי (Lagodekhi).

טיבליסי

טיול בטיבליסי צריך לכלול את הקתדרלה, את כנסיית מדחי Metechi), את אזור המרחצאות, המסגד האזרי, הכנסיה הארמנית. בית הכנסת שברובע היהודי, שופץ זה מכבר. בבניין שתי קומות ובכל אחת מהן יש בית כנסת נפרד. בבית הכנסת העליון ישנה גם עזרת נשים. על הקירות תמשיחי קיר יפים

כנסיית ציוני (Sioni) והליכה רגלית לכיכר החירות. לא הרחק משם, נמצא מוזיאון האומנות ובקרוב ייפתח שוב לביקור המוזיאון הלאומי. נמליץ גם על הליכה לאורך שדירות רוסטאוולי

לראות את תערוכת החוץ של הציירים סמוך לגשר היבש  וחנות השטיחים שמולה. אם נותר זמן, אפשר לבקר ב-Folk Museom. זהו מוזיאון קטור ובו דגמים של בתי העץ בכל מחוזות גרוזיה. לידו אגם עם מסעדות ובתי תה. שווה. לא הרחק משם, פסל גדול של "אמא גאורגיה" ממנו נשקפת תצפית יפה על העיר. כדאי ללכת ברגל משם אם העיר העתיקה.

יומו השני של הטיול מתחיל באזור קחטי (Kaheti). ניתן להגיע תוך שעתיים וחצי מטביליבי לטלבי (Telavi), או להוסיף עוד יום לטיול: לנסוע לדוד גרדזה, לבקר שם ולהמשיך ללון ב-Grand Palace Tbilisi Hotel .

מנזרי דוד גרדזה

המנזר נמצא במרחק של שעתיים וחצי נסיעה מטביליסי. קרוב לגבול אזרבייג'אן. במקום גיא יפה בצבעי ירוק-אדום. לקחת הרבה מים. ארוחת צהרים – פיקניק. לבוא בלבוש צנוע. מכנסיים ארוכים – גם הגברים..

נסיעה מהנוף המיוער יחסית של אזור טביליסי, אל האזור המדברי למחצה של דוד גרשה David Garesha), ובו מנזרים וכנסיות (מאות ה-6-9). אפשרות לביקור במנזר יוחנן המטביל (בינוני). משם, נסיעה בת כרבע שעה עד לChichkhituri-. משם הליכה מרשימה מאד על ה"סכין גילוח". זוהי כרבולת גירנית ממנה נשקף נוף מרשים על המדבר. ביקור במנזרי המערות של Udabno. לאורך המצוק מערות חצובות בסלע ועל קירותיהם תמשיחי קיר קדומים. ירידה לא קלה, האורכת כ40- דקות לLavra-  ביקור בקומפלקס. מנזר פעיל. מרתק.

לאחרונה נפתח לביקור גם מנזר  הבנוי בתוך מערה - Dodo

לינה

נמליץ כאן על הגסט האוז המופלא של נלי: Nelly Tatelishvili, Chonkadze Str. 11, Telavi 338330. Tel: 899-581820. בבית מקום ל-15 איש.

בית הארחה מוצלח מאד, עם סוכת גפנים בחצר, אצל Svetlana Tashishvili, 15 Nadikvari st. tel: 877756625. המחיר: 40 לארי לאדם, על בסיס של חצי פנסיון.

אפשרויות לטיול באזור:

• מנזר(Gremi)  הנמצא מזרחית לטלבי (Telavi). ביקור במנזר, תצפית מרשימה ממגדל הפעמונים. המשך לתצפית משרידי מגדל שמירה הנמצא ממערב למנזר. מקום מדהים.

• מנזר נקרסי (Nekrisi). ההגעה ברכבי שטח בלבד. יפה
• נסיעה למנזר Dzveli Shumata (העתיק). אפשר לבקר גם במנזר החדש. לא משהו מיוחד.
• צינאנדאי  (Tsinandali). במקום פארק יפה מאד ובו ארמון הקיץ של מלכי גאורגיה מהמאה ה-19. פתוח בשעות 18:00-10:00.
• ביקור במנזר איקלטו (Ikalto). לידו שרידי האקדמיה שבנה כאן דוד הבנאי. הכנסייה איינה מרשימה אך אפשר לטפס - כרבע שעה לכל כיוון - לתצפית מרהיבה על בקעת האלזני (Alazani) -  על כל קחטי הפנימית.

(ניתן להגיע לכאן גם משקי (Şäki) שבאזרבייג'אן).

למגיעים ממזרח (אזרביג'אן): שעה נסיעה משקי לגבול Lagodekhi. מעבר הגבול אורך כשעה וחצי. [מלגודחי, אפשר לנסוע צפונה, לכיוון ההרים, פארק בשם זה, עם מסלולי הליכה רגליים]. משם, נסיעה של כשעה וחצי עד למנזר Gremi

במקרה דנן נתאר נסיעה ישירה מטביליסי לטלבי

09:30 יציאה מטביליסי. היציאה המאוחרת נובעת מטיסות "גו'רג'יאן אירליינס", שמביאה את המטיילים  למלון רק ב-04:00. במקרה רגיל, יש לצאת מוקדם ככול האפשר.

10:30 – הגעה ל-Manavi. במקום מייצרים יין שצבעו ירוק.

בדרך דוכנים של הכפריים מוכרים פירות טעימים: תפוחים, ענבם, עגבניות ותאנים. אפשר להצטייד צ'ורצ'ח'לה (Churchkhela) – אגוזים מחוברים בתמיסת ענבים – מזון אידיאלי לטרקים.

11:15 – הגעה למנזר Bodbe שם קבורה נינו הקדושה. ביקור במנזר. תמשיחי קר יפים. למקום נוהרים עול רגל רבים. אפשר ללכת למעיין הקדוש. ירידה ארוכה במדרגות, או לנסוע בג'יפ. מיותר.

12:00 –Signagi. עיירה משוחזרת, המשקיפה על בקעת אלזני (Alazani). יפה ומשומרת. שוטטות ברחובות, אפשר ללכת על החומות. נסיעה למסעדת Kiziki. טל' 9950468046. אוכל מצוין. ניהול חלש.

13:30 נסיעה של חצי שעה לטלבי (Telavi). כעבור חצי שעה נוספת: נסיעה למנזר לאלוורדי (Alaverdi) – אחד המבנים המונומנטאליים המרשימים ביותר בגאורגיה. נחשב לאחת היצירות הארכיטקטוניות החשובות של תור הזהב הגאורגי.. ביקור בכנסיית Alaverdi. מדהים! כיום (סתיו 2010) הוא נמצא בשיפוצים.

ראה: מצגת מטיולים בטושטי וחפסורטי

טושטי

נסיעה של חצי שעה לערך עד Chaveli, שם פונים שמאלה, בשלט ברור לכיוון Omalo. הדרך לטושטי, קשה אבל מרהיבה. היא כנראה היפה ביותר בגאורגיה. חציה הראשון של הדרך, עוברת בקחטי, עד למעבר ההרים Abano (שגובהו 2926   מ'). ממנו, ירודה לטושטי לאורך הנחל Khiso Alazani, עד לטושטי.  לאורך הדרך, שלטי הסברה  ומפות.

19:00 הגעה ל-Omalo. בית הארחה יפה לפני הכפר ושמו Tusheti. זהו כבר דומה יותר למלון. לובי יפה, חדר אכילה מטופח, על הקירות עורות של בעלי חיים שניצודו באזור.הם יכולים לארח 22 איש. למרבית החדרים שירותים צמודים. החל מהקיץ 2011 יוכלו לארח יותר. המחיר 50 לארי לאדם, כולל שלש ארוחות. אפשר לסכם על שתי ארוחות, במחיר של 40 לארי לאדם, או, לחילופין, לקחת ארוחת צהרים ארוזה. מטייל  היוצא בבקר מטלבי, יכול להגיע לארוחת צהרים, לפרוק את הציוד, לצאת לטיול ולשוב לארוחת ערב. הם יכולים לארגן גם סוסי רכיבה. הזמנות: Soso Bdulaldze טל'(+995) 99231132 ; Vaja Shabalaidze טל' (+995) 99790092. באומלו היצע גדול יחסית של חדרים.

הכפר עצמו מפוזר מאד, יחסית לכפרים המכונסים בדרך כלל של טושטי. במקום אפילו שדה תעופה קטן ומרכז מבקרים ובו מוזיאון קטן של האזור, קפיטריה וכמה חדרים. המחיר לאדם בחדר זוגי 25 לארי, ללא ארוחות. מקום לא מזמין במיוחד, לא לארוחה ולא ללינה.

45 דקות נסיעה לדרטלו (Dartlo).

טושטי (Tusheti) הינו אזור הררי גבוה ומרשים, ברכס הקווקז הגבוה, בחלקה המזרחי של גאורגיה. האזור גובל בדגסטאן (Daghestan) ובצ'צ'ניה (Chechnia) שברוסיה ומשום כך קיימת רגישות ביטחונית קלה. בקעת טושטי מבודדת על ידי מעבר אבאנו (Abano), שנפתח לתנועה רק ב-1978.

מרבית הכפרים מכונסים, מעל מדרונות תלולים, בתיהם בנויי צפחה, ומוגנים על ידי מגדלים מרשימים. אל האזור מובילות דרכים מפותלות מהן נשקף נוף הררי מבותר, על מדרונות מיוערים. במקום ארבע בקעות שתושביהן חיים כפי שחיו לפני מאות שנה. הכפרים, שמרביתם בנויים עדיין סלעי צפחה, בנויים על מדרונות ההרים, בגובה של 1800-2200 מ'. כל כפר מוגן על ידי "ח'אטי" (Khati), מקדש פאגאני, שבאורח פלא נשמר על ידי הנצרות הגאורגית, הקשוחה והזעופה. קל לזהות את ה"ח'אטי" הללו: עמוד אבנים קטן, בדרך כל מקושט בקרני אייל ופעמים רבות לצדו נרות. טרם שהנצרות העפילה אל ההר היו אלו מקדשים אנימיסטיים. הם מכונים גם "Salotsavi" (מילולית: מקום קדוש) וכול אחד מהם מוקדש לקדוש מקומי (בעבר לאל טבע), שבדרך כלל אינו מוכר לזרים, כולל לגאורגים שאינם טושטים. התושבים עדיין מכבדים את המקדשים הללו ומשמרים את מנהגיהם הפרה נוצרים. כך למשל, נשים מנועות מלהיכנס למקדשים הללו, גם משהפכו לכנסיות. כמה מהמקדשים נוצרו במהלך השנים ומרביתם מוקדשים לפטרון של גאורגיה – ג'ורג' הורג הדרקון. המחקר מגלה כי עובדים כאן לשני קדושים בשם ג'ורג'. אחד מהם "השחור" (קשור לאל המקומי Lashara) והשני "לבן", קרוב יותר לג'ורג' הקדוש המוכר לנו.

בנוסף להגנת האלים או הרוחות, בכל כפר מגדל שמירה להגנה מעשית יותר. המגדלים נבנו במאות ה-12-13 ומתחת לרבים מהם התגלו פסלוני מתכת זואומורפיים (בצורות של בעלי חיים), מהמאות ה-4 וה-5 לפנה"ס. ייתכן ותושבי טושטי חייבים את שרידותם למגדלים הללו, שהגנו עליהם מפלישות של שבטים מצ'צ'ניה ודגסטן. ישנם למעשה שני סוגי מגדלים: מגדל תצפית, שנועד להזהיר את התושבים מפני פורענות העומדת להגיע  ומגדל גדול יותר, אליו יכולים להגיע הכפריים ולהתבצר, עד יעבור זעם. למגדלים שני סוגי גגות: לאחד מהם  שיפוע כפול ולשני, צורת כוורת. המגדלים מהסוג האחרון פזורים גם מעבר לגבול, בהרי צ'צ'ניה. [יש תכנית לשפץ את המגדלים ההרוסים. מתברר שהעלות אינה גבוהה, 3000$ למגדל, עבור אומן מקומי. המגדל באומלו שופץ על ידי איש עסקים הולנדי.

הכנסייה הגאורגית בקושי הצליחה לעבור את מחסומי ההרים ולחדור לטושטי. בכול המחוז יש רק שתי כנסיות. אחת מהן בדרטלו(Dartlo)  והשניה בשנאקו (Shenakho). הסובייטים הביאו חשמל לחלק מהכפרים בשנות השבעים של המאה העשרים וניתקו אותו ב-1985. למרבית בתיה ארחה יש גנראטורים משלהם. האיכרים רועים בקר וצאן ומגדלים תפוחי אדמה. בסתיו הם אורזים את הגבינה שהכינו. (Guda  - קשה ומלוחה, אך פופולארית מאד בגאורגיה), עשבי תבלין, צמר וירקות אורגנים, ויורדים למכור אותם בטביליסי. הבתים נסגרים ובעליהם יורדים לבקעות החמימות יחסית של קחטי.

האזור פתוח למבקרים שלושה ארבעה חודשים בשנה. למעשה, חסום בשלגים עד אמצע יוני ומסוף ספטמבר. בתקופה זו הכפרים מתרוקנים מיושביהם, למעט 2-3 גברים שנשארים בכול כפר, כדי לשמור.

מדי שנה, מאה ימים אחרי הפסחא, חוגים בטושטי את פסטיבל Lasharoba, בעיקר בכפרים צ'נאקו ו-Chirho. פסטיבל נוסף, Mariamoba, (לכבוד הבתולה מריה), נחוג מדי שנה ב-28 באוגוסט.

סיור בטושטי

יום ראשון: יציאה מטלבי, סיור קצר בסביבה ונסיעה לאומלו כפי שתואר לעייל.

יום מס' 2:

09:15-11:15 – טיול רגלי

בבקר, טיפוס של שעה בערך, אל המבצר שמעל הכפר. הטיפוס תלול, אך המקום נהדר. משם, הליכה על קוו רכס אל הכפר Dano שממול. משם, המשך לכפר Kvavlo וירידה רגלית עד ל-Dartlo. אם נוסעים עם נהג, ניתן לשלוח אותו להמתין ב- Kvavloאו אפילו ב-Dano. דרטלו כפר קטן שבתיו בנויים מאבני צפחה והוא עטור מגדלי שמירה. זהו לטעמי הכפר היפה ביותר באזור טושטי

11:15 – 12:00 – תה ועוגיות, התארגנות.

12:00 - 15:15  טיול צפונה-מערבה, אל הכפר Hago.

נסיעה לא ארוכה אל הכפר היפה Cheso. במקום בית הארחה נחמד. אפשר לטפס אל המגדל, לתצפית. המשך נסיעה לכפר Parsma. טיפוס אל הכפר הציורי. הבתים בנויים כולם אבן ומוגנים על ידי מגדלי שמירה. שוטטות בכפר. נסיעה עד לאלזאני עצמו(Pirikita Alazani). הג'יפ חונה שם. המקומיים חוצים את הנהג בג'יפים מוגבהים והם ודעים בדיוק היכן לחצותו. הליכה ברגל לאורך הנהר, עד לכפר Girevi. משם אין להמשיך ללא אישורים מיוחדים. זהו אזור רגיש מבחינה ביטחונית, בשל קרבתו לגבול הרוסי. אנו המשכנו, דרך מגדלי שמירה עתיקים, עד לשלוחה שממול Hago. שם נעצרנו על ידי חיילים. אפשר ללכת מגירווי מערבה, כשעתיים הליכה, עד אגם Larovani. הטיול מחייב חייה של הנהר. קשה בחודש יולי, לאחר הפשרת השלגים. ניתן לשכור סוס בכפר, לחציית הנהר, בעלות של 40 לארי. (אפשר ללכת גם לשם היישר מפארסמה).

מ- Gireviאפשר להגיע בשני ימי הליכה אל חפסורטי (Hefsureti). יום הליכה אחד עד למרגלות מעבר אצונטה (Atsunta Pass) ויום נוסף חציית המעבר (3432 מ'), ממנו נשקף נוף מרהב של הר Ebulo  (שגובהו  4492 מ'), עד ארדוטי (Ardoti), שבחפסורטי. שביל ברור. יש לשאת לבוש חם, שקי שינה, אוכל, פרימוס ואוהל, על הגב.

15:15 חזרה ל-Dartlo

15:15-16:00 – ארוחת צהרים קלה (בדרך כלל על חשבון הבית).

16:00 – 16:50 – נסיעה בדרך יפה ל-Omalo

16:50-18:10 – נסיעה, בשילוב עם קטעי הליכה, עד לשנאקו (Shenako). זהו כפר יפה מאד, על הגבעה הגבוה שבו בנויה כנסיה. במקום בית הארחה קטן, ששמו Old Tusheti שמציג כמה כלי עבודה שנאספו באזור. על פתחו שלט: "מוזיאון". התנאים בסיסיים מאד. בעל המקום איש חביב להפליא ושמו Eldari, מעניק שירות נהדר ומנגן ברבאבה. מספר הטל' שלו (למחייגים מגאורגיה) 858272006. (למחייגים מחו"ל: 99558272006). כדאי לשוטט אחר הצהרים בין בתי הכפר. מהכנסייה של הכפר, שהיתה בעבר מקדש פאגאני, נשקף נוף מרהיב עין.

יום שלישי

08:00  יציאה לחורבות הכפר Agevrta. נסיעה של רבע שעה. כשעה הליכה במורד. נראה לי שיפה יותר אחר הצהרים. השרידים אינם מרשימים. שווה רק בגלל הנוף. בדרך חזרה, מראה יפה של שנאקו.

09:30 – יציאה לדיקלו (Diklo). כעבור 25 דקות מגיעים לכפר, שם מחנים את הרכב.

נתן ללכת מצ'נאקו לדיקלו וחזרה במסלול מעגלי האורך כ-4 שעות.

10:00-11:00 - חצי שעה הליכה נוחה מאד, בקוו גובה אחד, עד לכפר העתיק Diklo, שאת סיפור הטרגדיה שלו, כל רועה באזור יכול לספר. הם חוו מתקפה של כוחות עודפים בהרבה. לאחר מצור ממושך, אלו ששרדו בחיים, הרגו את בני משפחתם הם והתאבדו בעצמם.

11:00-12:30 נסיעה לאומלו .

באומלו עילית מבצר מרשים. טיפוס למבצר ותצפית על האזור. למרגלות  המבצר בית הארחה סימפטי ששמו  Omalo 2005. בבעלות Soso. טל' 877756625 . בבית מקום ל-9 אורחים. יכולים לקחת אחריות על 30.

13:00-14:00 ארוחת צהרים באומלו.

ניתן כמובן להאריך את השהות בטושטי ולבקר גם בעמק שלאורך Gometsari's alazani, הלינה בכפר Dotchu, אם כי ההתרשמות שלי היא שבשלב מסוים, הכפרים חוזרים על עצמם.

14:00-18:15 – נסיעה תוך עצירות וקטעי הליכה, עד טלבי.

למי שזמנו מצומצם- אפשר לבצע את הפרק של טלבי בשלושה ימים נינוחים מטיבליסי ועד טיבליסי:

יום מס' 1: שעתיים וחצי נסיעה עד טלבי, נסיעה עד אומלו.

יום מס' 2: סיור בטושטי. לינה באומלו.

יום מס' 3: ירידה לטלבי, ארוחת צהרים שם ונסיעה לטביליסי.

נסיעה לחפסורטי

08:00-09:30 – נסיעה בכביש טוב יחסית ל-Ahmeta, ממנה, המשך בדרך עפר סבירה עד Tianeti.

09:30-09:45 – שוק של יום א'.

09:45-10:30 – נסיעה עד אגם זינוולי (Zivali).

10:30:14:00 – נסיעה תוך עצירות, בדרך עפר, עד שטילי (Shatili). לאורך הדרך מגדלי תצפית ושמירה. במקומות אחדים, נראים בתים על המצוק ולמרגלותיהם מבנה קטן עליו תלוי פעמון. אורח שפו ללום, יצלצל בפעמון כדי להודיע לבעל הבית על בואו. אורח לא קרוא, עלול להתקבל בקנה של רובה.

מסקנה: אין צורך לצאת כול כך מוקדם, אפשר להקדיש את הבקר לסיור  באחד מהמנזרים של אזור טלבי. או לנסוע בדרך מרשימה בהרבה, דרך הרי גומברי (Gombri).

 

אזור חפסורטי (Hefsureti) סמוך מאד ומזכיר להפליא את הנוף והתרבות החומרית של טושטי. הוא נמצא במרחק של מעבר הרים אחד. יומיים הליכה בלבד. אם וכאשר תיסלל דרך עפר, ניתן יהיה להגיע לשם בשעתיים נסיעה. המגדלים דומים לאלו של טושטי, אלא שכאן הכפרים מבוצרים. כל הכפרים העתיקים, בנויים כגבב מכונס של בתים. עולים מקומה לקומה על ידי סולם מאולתר, היינו, חריצים על גזע עץ, שקל להרים ולהקשות על הטיפוס לבתים. מרביתם של המבצרים נטושים, אם כי חלק מהם הוכשרו ללינת מטיילים.

לשני האזורים אופייניים "בתי מתים". בקתות קטנות מרוחקות מהכפרים. אנשים שנגעו בווירוס נשלחו לשם למות, כדי שלא ידביקו את חבריהם. בבתים הזעירים נראים עדיין שרידי עצמותיהם.

שטילי (Shatili) "עילית": שורת בתים ושני בתי הארחה, בכול אחד מהם כעשר מיטות. שילמנו 50 לארי לאדם, על בסיס של פנסיון מלא.

בשטילי "תחתית", מבצר מרהיב. במבצר שני בתי הארחה. אחד מהם היה סגור בספטמבר. השני, מטופח להפליא, בבעלות שורנה (Shorena). המחיר לאדם, על בסיס של חצי פנסיון הוא 55 לארי. הזמנות: shorenaligokeli@mail.ru טל' 898370317

הצעה לטיול בחפסורטי

08:00-08:45 – נסיעה בנוף מרהיב למוצו (Mutso). מרחק של 15 ק"מ לערך.  מבצר יפהפה. הטיפוס עד לפתח המבצר לוקח כרבע שעה, בעליה תלולה. הסיר עד ראשו, לוקח שעה נוספת.

08:45-10:00  סיור במבצר,  עם טיפוס לפסגה .

10:00-10:40: נסיעה של 6 ק"מ לארדוטי ((Ardoti, תוך עצירות בדרך, הליכה בנוף "קפדוקי" (משקע אגמי, שהבלייה היטיבה לחרוץ ולפסל בו) וביקור ב"בתי מתים" (ראה לעייל).

10:40 – 11:20 – סיור במבצר של ארדוטי, שם חיה משפחה. אפשר לרדת לצד השני, אל הנחל והרכב ממתין שם. בכול מקרה, שווה לרדת ולצלם את המבצר מלמטה.

12:00 – חזרה לשטילי, אחרי ביקור קצר במבצר שלה, כעת באור טוב.

13:00 – נסיעה לטביליסי

18:00 הגעה למצחתה.

ראה: מצגת נוספת מטיולים בגאורגיה

מצחתה (Meshkheta)

זו הבירה הראשונה של גאורגיה. תצפית. ביקור ב"כנסיית הצלב" Jvari- - אליה הביאה הקדושה נינו את הצלב המקורי. תצפית על העיר העתיקה ועל מפגש הנהרות Aragvi  ו.Mtgvari- ביקור בקתדרלת "העמוד הנותן חיים" - סווטיצחובלי  .(Svetitskhoveli)ארוחת צהרים במסעדת Venezia. שנמצאת מעט מחוץ לעיר. המסעדה בנויה מלבנים ועץ עם מרפסות מעץ מעל הנהר. האוכל מצוין. מומלץ להזמין שם סלט, מנת בשר חזיר מבושל בקערת חרס מורתחת בשם מצוואדי (Matsvadi) ומעיין רוטב צהוב עם שום ואגוזים כתושים הנקרא באג'ה (Baje) אפשר להזמין שם גם סאצילי, שזו מנת עוף על בסיס אותו הרוטב. אם נותר מקום בבטן, מומלץ לטעום במסעדה חינקָלי . אפשר. לעצור באחד הרחובות התוססים בעיר שמו הישן Perovskaya ושמו החדש Akhvldiani. בו הרבה בארים, מסעדות יפות ויקרות וכן סופרמרקט חדיש.

גודאורי (Gudauri)

נסיעה צפונה, לכיוון הקזבקי. הנסיעה בדרך הצבאית ((Georgian Military Highway 37 ק"מ, עד למצודת Ananauri, הסמוכה לאגם Zinvali. הנסיעה אורכת כשעה.

זוהי מצודה יפה היושבת על הצטלבות ואדיות. במקום שתי מצודות. העליונה שמורה היטב בעוד שהתחתונה נשארו רק מעט שרידים. המגדל הגדול הוא מהמאה ה-17 ונקרא שאופווארי. אפשר לטפס עליו. תצפית מרשימה. אם הדלת לקומפלקס נעולה, אפשר לבקש מפתח מגברת מרגריטה צ'וליאשבילי, הגרה בכפר.

מזינוולי, נסיעה של 54 ק"מ עד ל- Gudauriהאורכת כשעתיים נוספות, כולל עצירות. בדרך כפרים קטנים רבים וכן מעיינות, עם מים טובים לשתיה. אפשר לעצור ולמלא בקבוקים.  לפני ההגעה לגודאורי, מרפסות לתצפית יפה על האזור. במקום היצע טוב של בתי מלון. ידוע כאתר נופש מס' אחד בגאורגיה. סביב האתר ובאזור כולו, פזורים בתים רבים המשמשים בחורף כבתי אירוח לגולשים.

זהו אזור אידיאלי לטיולי רגל ולטיולים בג'יפ. נמליץ כאן על טיול בג'יפ.

יציאה בשעה 09:00 . חזרה משוערת בשעה 20:00.

נסיעה מגודאורי אל מונומנט המנציח את הידידות הגאורגית – רוסית. המונומנט הוצב בשנת 1983 וציין מאתיים שנה לתחילת הקשר, שהחל ביזמה גאורגית. כיום הוא נראה אנכרוניסטי אך שווה עצירה. משם נסיעה של כעשרה ק"מ עד ל-- Jvari  תצפית על הצלב המסמן את גובה ה"פאס" – 2350 מ'. נסיעה לכפר Kazbeki – 26 ק"מ, עם עצירה במעיינות הגפרית (טרוורטין אדום), ביקור בכנסיה ובמגדל שמעל הכפר Zioni.

המשך לכפר קזבקי Kazbeki. עצירה מול פסלו של אלכסנדר קזבקי, מבט אל כנסיית השילוש הקדוש שבקוו הרקיע ונסיעה ארוכה למעלה. מקום נחמד מאד לארוחת פיקניק, מול הנוף. חזרה לקזבקי. נסיעה לשעריDarial  (15 ק"מ) (במקום אסור לצלם). חזרה דרומה. כניסה לקניון  טורסו Torsu)) או ג'וטה Juta)). בטיול הכולל את שניהם נכון יותר לבקר בג'וטה ביום זה כדי לחסוך מרחק נסיעה למחרת.

ביום המחרת חצי יום של טיול בקניון Torsu. יפה במיוחד בבקר. חזרה למלון לקראת שעה 13:00, ארוחת צהרים ונסיעה של כשלוש שעות עד לגורי (Gori).

גורי

ביקור קצר בשוק ובמוזיאון סטלין. במוזיאון אפשר לקבל הדרכה טובה. במרחק 3 ק"מ משם, נמצאת העיר התחתית אופליסציחה (Uplistsikhe) מהמאה ה-6 לפנה"ס. הדרך גרועה והנסיעה ברוטו אורכת כחצי שעה. המקום פתוח בכל יום. בסיור: תיאטרון בדרום-מערב העיר, הצופה לכיוון הנהר. הוא היה מקורה בתקרה אוקטגונלית (כנראה אודיאון). ממפלס מעליו נמצא אולם גדול הנקרא "אולם עתיק": Tamaris Darbazi ומעליו Uplistulls Eklesia - "כנסיית הנסיך."

40 דקות נסיעה לכפר Ateni. בקצהו כנסיית Ateni Sioni . הדרך יפה מאד. נוסעים לאורך קניון בין הרים ובו נחל זורם. לאורכו גדלה צמחייה ירוקה. בערוצים בתים כפריים. מומלץ לעצור כמה מאות מטרים לפני הכנסייה, לרדת בדרך עפר אל הכפר ולהגיע מאחור אל הכנסייה. משך ההליכה – כשעה. ארוחת צהרים בגורי או בפיקניק ונסיעה לקוטאיסי (Kutaisi) שבמחוז אימרטי (Imereti) . משך הנסיעה 3-4  שעות כולל עצירות בדוכנים האופים לחם וקולעים סלים.

ניתן לנסוע בדרך מרהיבה (וקשה) הרבה יותר, דרך Chiatura :

המשך מערבה עד ל Gomi- משם פנייה צפונה, לנסיעה בציר המקביל לציר התנועה הרגיל מטביליסי לקוטאיסי. נסיעה יפהפייה בת כשעתיים (מגורי) עד למנזר Mgvimevi שעל המצוק. הביקור אורך כ-¾-1 שעה. המשך נסיעה לכנסייתKatshi  אליה נוסף במאה ה-11 אמבולטוריום מרשים. כעבור כ-10 דקות של נסיעה בנוף גירני ירוק להפליא מגיעים לעמוד גיר טבעי הנקרא Katshi  Colomn. הליכה של חצי שעה לעמוד ובחזרה.

בקוריאני (Bakuriani)

אזור הררי מתון יותר, בקווקז הקטן. באזור אתר סקי ושפע ל מסלולי הליכה רגליים בהרים המיוערים.נסיעה נוחה יחסית עד ל- Borjomi - אתר ובו מעיינות חמים. נוף של הרים מיוערים. בפארק יש אפשרות לטיול ברכבל. הנסיעה מבורג'ומי לבקוריאן בדרך גרועה.

המלון האולטימטיבי הוא מלון Apolo. מבנה עץ עם אווירה אלפינית ואוכל ביתי מצויין.

וורדזיה (Vardzia)

יום קשה וארוך. להכין ארוחות צהריים ארוזות. נסיעה בת כשעה עד Akhaltsikhe (ממנה ניתן להגיע למעבר הגבול עם תורכיה הנמצא במרחק של 20 ק"מ מערבה משם. מאחלציחה מדרימים כשעתיים וחצי למצודת חרטביסי (Khertvisi) מהמאה ה-11. התצפית על המצודה מאד יפה. בפנים אין כמעט מה לראות. מדובר בטיפוס של רבע שעה. זמן ברוטו כולל של 45 דקות. לדעתי מיותר. אפשר לחנות למרגלות המצודה, לחצות את הגשר התלוי על הנהר ולצלם מעברו השני של הנהר.

8 ק"מ אחרי חרטביסי נמצאת צונדה Tsunda)). עד המאה ה-9 היתה בירת ג'ווחטי נשלטה על ידי האֱרִיסְטָוִי (דוכס). כיום כיום זהו כפר קטן הנקרא בשם הפשוט: Nokalakebi שמשמעו "העיר שהיתה אמורה להיות כאן". במקום נותר מונומנט אחד ששווה עצירה, וזוהי כנסיה מהמאה ה-12, מעוטרת להפליא. ק"מ אחד אחר כך נמצא מבצר Tmogvi, במקום הזה נהר מטקוארי זורם עמוק בקניון ואין גשר לחצותו. המבצר נראה כבלתי נגיש לחלוטין ולאורך ההיסטוריה היה כמעט תמיד בלתי חדיר. האגדה מספרת כי בעלת הארמון זרקה פעם את מפתחות המבצר אל האויב, שהיה גם מאהבה. בעלה, מיואש מהבגידה הכפולה, אכף את סוסו וצלל אל הנהר למטה.

סך הכול זמן הנסיעה מבקוריאני לוורדזיה – 4 שעות.

ביקור בן כשעה וחצי ברוטו בעיר המערות Vardzia (מאות 12-13), הנחשבת לאתר הלאומי של גאורגיה. בכנסייה בולט הציור של המלכה תמר עם אביה, טרם נישואיה. מהכנסייה עולה מחילה כמה קומות למעלה. יש צורך בפנס. אפשר לרדת במנהרה המובילה אל שכבת מי התהום. לרדת מהמצודה למטה דרך מחילת הסתרים. מכאן, כשלש שעות נסיעה חזרה לבקוריאני. אפשר כמובן להמשיך מכאן דרומה, לארמניה. הנסיעה מוורדזיה לגבול הארמני אורכת  3-4 שעות. מרחק של 143 ק"מ.

קוטאיסי (Kutaisi)

הנסיעה מבקוריאני לקוטאיסי אורכת כ- 4½. שעות בדרך יפה מאד. בדרך ניתן לראות דוכנים ובהם כפריים מוכרים לחם המיוצר במקום, קרמיקה ודבש.

באמצע הדרך לערך, מגיעים לכפר Ubisa. במקום כנסייה מהמאה ה19- עם פרסקאות. המקום מאד ציורי. הכנסייה נמצאת בגן ובו כנסייה יפה.

קוטאיסי (Kutaisi) היא העיר השנייה בגודלה בגאורגיה. מומלץ לבקר בכיכר המרכזית בה ניצב בגאון פסלו של המלך "דוד הבנאי" וללכת משם רגלית לשוק הססגוני.

בעיר רובע יהודי, הנקרא Mtsvane Qvavila (מילולית: פרח ירוק). ברח' Gaponovis  (על שמו של בוריס גפונוב, יהודי שתרגם לעברית את האפוס הגאורגי "עוטה עור הנמר"). במקום שני בתי כנסת. ראש הקהילה והגבאים אינם מדברים עברית, אך עונים לכול השאלות ששואלים אותם.

הרחוב מוביל לפנתיאון בו קבורים אנשי קוטאיסי (ה"קוטאיסבלים"). על גבעה ועליה מגדל מהמאה ה-16, כנסיה רוסית מהמאה ה-19 ובזיליקה מ-1013. משם, לנסוע לבקר בקומפלקס של שלושת הגשרים, שחביס חידי (Chachvis Hidi) הוא העתיק שבהם. במקורו היה גשר חבלים. השרשראות הונחו ב-1866. ציטלי חידי (Tsiteli Hidi) הוכן בפריס, אף הוא בשנות ה-60. טטרי חידי (Tetri Hidi) הונח ב1872. אפשר להקדיש כחצי שעה לביקור בשרידי קתדרלת בגרטי (Bagrati) מהמאה ה-11 כנסיה עם גג הרוס, שמתקיימת בה מיסה מדי יום. בעבר הכנסיה שבתה את הלב בחלל שנקרע בגגה. כעת הקסם פג משום שהאתר נמצא בשיפוצים. אני מניח שהביקור יהיה מרשים יותר לכשיוסרו הפיגומים.

ביקור בקומפלקס המנזרים של גלטי (Gelati) מהמאה ה-12. זמן הנסיעה: חצי שעה לכל כיוון. במקום תמשיחי קיר מרהיבים.  אם נותר זמן, אפשר לבקר במנזר Motsameta מהמאה ה-8.

ארוחת צהרים – מסעדות באזור גלאטי. לטעום גבינה שנקראת סולְקונִי  (Sulkuni).

לינה: בקוטאיסי ההיצע אינו גדול. מלונותBagarti  ו-Imareti  טובים. אווירה משפחתית ואוכל מצוין ניתן לקבל בבית ההארחה של ללי (Lali), סמוך לכנסיית בגרטי.

רצ'ה (Racha)

זה אזור הררי יפה. לטעמי  פחות מרשים מהאזורים האחרים הנסקרים כאן. ייחודו בכפר אוֹני (Oni) ובמרבדי הפרחים המכסים את המדרונות בחודשי האביב (סוף מאי, יוני ואפילו ראשית יולי). נסיעה יפהפייה דרך אגמים מלאכותיים: Zeptapon ו-Tripul. ב Shaori נמצאת הכנסייה המרשימה Nikortsminda (סנט ניקולס) המעוטרת כולה בתבליטים יפהפיים. בפנים פרסקות מהמאות ה16-17. משם נסיעה בת שעתיים עד אוני (Oni). לינה ב- Paata G.H.- מקום חביב ובו ארבעה חדרים גדולים.

ביום המחרת, נסיעה בת כשעה וחצי דרך כפרים ציוריים. טיפוס בג'יפ עד ל-Chiora (כיפה בגובה של 2486 מ') אל מול הרBurjula  המתנשא לגובה של 4000 מ' (ממול שתי קרניים: מימין - Shoda ומשמאל – Logora). מסלול מאד "שוויצרי" ביופיו.

כדאי לנסוע לכפר הציורי Tsedisi. ממנו טיפוס רגלי לפסגה שאורך כארבע שעות. טיול יפהפה. בראשית חודש יולי המדרונות כולם היו מכוסים בפרחים. לינה – אוני.

למחרת, סיור בשוק וחשוב מכך, בבית הכנסת של אוני. זהו  מבנה יפהפה מ-1895. בית הכנסת התפרסם כאשר סטלין רצה למוטט אותו במסגרת מלחמתו במבני דת, אך נשות הקהילה על תינוקותיהן סירבו להתפנות, עד שהחיילים ויתרו.

אפשר לשוב באותה דרך בה באנו ולהגיע לקוטאיסי בשלוש שעות. אנו נסענו דרך כנסיות Sori  ו- Barakoni מעל ובתוך קניון מרהיב. בדרך עוברים דרך הכפר Khvanchkara  שהוא כפר בו מגדלים ענבים בשם זה ומייצרים את היין המובחר בגאורגיה.

ראה מצגת מאזור סוונטי

סוונטי (Svaneti)

סוונטי או סוונטיה, סואניה במקורות העתיקים (Suania), הוא מחוז היסטורי – גיאוגרפי בגאורגיה, במדרונות הדרומיים של הקווקז הגבוה, בעמקים העליונים של נהרות ריוני Rioni)), אנגורי (Enguri) ו- Tskhenistskali .מוקף בהרים שפסגותיהם מתנשאות לגובה לגבהים של 3000-5000 מ'. ארבע מהפסגות הגבוהות ביותר של הקווקז נמצאות במחוז זה: הר שחארה Shkhara)), הגבוה ביותר בגאורגיה (5201 מ'), נמצא בלב המחוז. פסגות אחרות ידועות הן  Tetnuldi (4974 מ'), שותא רוסתוולי, (4960 מ'), אושבה (Ushba 4710 מ') ואליאמה (4525).  זהו האזור המיושב הגבוה ביותר בקווקז. האקלים לח ומאופיין על ידי הרוחות המגיעות מהים השחור. כמות השקעים השנתית הממוצעת נעה בין 1000 ל-3200 מ'. הכמות הגדולה ביותר היורדת בקווקז. בחורף יורדים כאן שלגים כבדים. יחד עם זאת, הטמפרטורות אינן יורדות לערכים גבוהים, בשל השפעתו הממזגת של הים השחור.

האזור נודע הן בנופיו ההרריים והן במגדלים המעטרים את כפריו. ראשית המגדלים כנראה במאה ה-12 ומטרתם היתה להגן על תושבי הכפרים מפני פלישות של שכניהם הרעבים. המגדל בראש הכפר שימש לתצפית ומהגדלים שבמרכזו, כמקום מקלט. עם הזמן בנה כל איכר מגדל לתפארת ביתו וכל אדם התחרה למי יש גדול יותר.

האזור מאד מבודד ומרוחק. המכונית הראשונה הגיעה לכאן בשנת 1935. תוך שימוש בהרבה דינמיט. רק ב-1975 התחברו תושבי מסטיה לרשת הטלוויזיה. סוונטי שומרת על השקט המדיביאלי שלה. אחד ממדריכי הנסיעות הגדיר אותה  כווריאציה קווקזית של "שובו של מרטין גר".

הסוונים חיים כאן החל מהאלף השני לפני הספירה וכנראה שהמגדל הראשון נהנה כבר במאה ה-1 לפני הספירה. כבר ההיסטוריון הרומי סטראבו שיבח את כוחם ואומץ לבם. הסוונים הם תת-קבוצה של גאורגים, שנוצרו במאות ה-4-6 אבל נותרו בתרבותם סממנים פאגאניים. כך למשל הם זובחים אייל ומותירים את קרניו על המזבח. הם נודעו במשך שנים במלחמות האכזריות שלהם. דגל המלחמה שלהם היה אריה והדבר תאם את אומץ לבם . הפלישה המונגולית לא הגיעה לסוונטי והאזור הפך לשמורה תרבותית. גם מאוחר יותר, בין הפלישות העות'מניות לנגישות הפרסיות, נשאר האזור עצמאי ומבודד, משום כך הבריחו לכאן הכמרים את אוצרות הכנסיות. חלקן הקטן נמצא במוזיאונים וחלקם, כך אומרים בבסיסי המגדלים.

סוונטי הוא היעד האולטימטיבי לטיולי ג'יפים וטיולי רגל. הנסיעה מקוטאיסי דרך זוגדידי לוקחת יום שלם. כדאי להקדיש חצי יום לשיטוט באזור המגדלים במסטיה ובמוזיאון הפולקלור שלה. כמו כן, אפשר לנסוע בג'יפ עד לגשר ממנו הולכים כ-3 ק"מ עד לקרחון. הכפר היפה ביותר באזור מסטיה הוא אושגולי, אליו ניתן להגיע בנסיעה של שעתיים וחצי. מומלץ בחום טיול רגלי ממסטיה אל זבשי (Zabeshi), משם אל אדישי (Adishi), אל פריאלי (Priali) ואל אושגולי (Ushguli). הקטע מאדישי לפריאלי דורש חצייה רגלית של הנהר. זו עלולה להיות משימה מורכבת מעט בראשית הקיץ. לכן מומלץ לשכור לשם כך סוס באדישי. מאושגולי ניתן ללכת רגלית לקרחון שמעל הכפר ולשוב באותו יום. לנוסעים בג'יפ, מומלץ שלא לשוב אל מסטיה, אלא להדרים אל לנגודחי (Langodechi), בדרך יפהפייה ומשם אל קוטאיסי.

מקוטאיסי ניתן שלוב לטביליסי, או לחילופין, לרדת אל בטומי (Batumi) שלחוף הים השחור.