‏הצגת רשומות עם תוויות המלצות לטיול בגאורגיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות המלצות לטיול בגאורגיה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 3 במרץ 2016

גאורגיה - קאחתי חבל היין

סיור בחבל קאחתי הפורה בגאורגיה דורש יכולת שתייה מרשימה, כי הרי אי אפשר לסרב לעוד גביע (או כד) יין בלי להעליב את המארחים הנדיבים, שמייצרים את המשקה ביקב משפחתי

http://www.grandpalacetbilisi.com
טיולים לגאורגיה 

גאורגיה - קאחתי חבל היין
סיור בחבל קאחתי הפורה בגאורגיה דורש יכולת שתייה מרשימה, כי הרי אי אפשר לסרב לעוד גביע (או כד) יין בלי להעליב את המארחים הנדיבים, שמייצרים את המשקה ביקב משפחתי
השמש שקעה מעל מנזר איקאלתו (Ikalto). קרניה האחרונות האירו באור מחמיא את המנזר העתיק מהמאה השישית, שמונה קילומטרים מצפון לתלאווי (Telavi). בימי הביניים שימש המנזר מרכז תרבותי וחינוכי, ואף המשורר הלאומי שותה רוסטאוולי התחנך כאן. שרידי הכיתות, מגדל האבן שאזוב מכסה את מדרגותיו, הגינה שהנזירים מקפידים לטפח, כל אלה בהקו לרגע בשמש ודעכו. המארחים הגאורגים שלנו שלפו בקבוק של צ'אצ'ה, מין גראפה מקומית חזקה במיוחד, מזגו מהנוזל השקוף־צהבהב לכוסות זכוכית והרימו כוס לחיי חבל קאחתי (Kakheti) היפה שלנגד עינינו.

יין נשפך כמים
בשבע בערב הגענו ליקב שבמרחק רבע שעה נסיעה ממערב לעיר תלאווי. שני רוכבים על סוסים קיבלו את פנינו. שתי מדורות בערו בחצר. על אחת מהן אפו כיכרות לחם עגולות, על השנייה צלו בשר. סביב שולחן ארוך מאוד שהוצב על המרפסת עמדו חמישים כיסאות. שרר קור מקפיא, אבל איש לא הציע לערוך את השולחן בתוך הבית המרווח. "את האווירה של הכרמים, הענבים והיקב אפשר לקבל רק באוויר הפתוח", הסביר אחד המארחים.
 ציור של ניקו פירוסמאני (Niko Pirosmani) המתאר סעודה מסורתית. פירוסמאני (1862־1918) הנציח ביצירותיו סצנות שובות לב מחיי היומיום 
ציור של ניקו פירוסמאני (Niko Pirosmani) המתאר סעודה מסורתית. פירוסמאני (1862־1918) הנציח ביצירותיו סצנות שובות לב מחיי היומיום 

כמויות עצומות של אוכל גאורגי כבר פוזרו על השולחן, וכל שלושה אורחים זכו לקנקן יין אדום מתוצרת מקומית. צוות מלצרים הקפיד למלא את הגביעים ברגע שהיה נדמה שמשהו נלגם מתוכם. חמש שעות נמשכה הארוחה. רוב הזמן אכלנו, אבל מדי פעם קם הטמדה (מנהל השולחן והטקס), הרים כוס ובירך. גם יתר המשתתפים נהגו כך. הם בירכו את בעלי הבית, את הנשים בהיריון ואת אלה שלא הגיעו, את הבנקאים ואת שרי הממשלה (רק אחר כך התברר שאחד הצעירים שישב ליד השולחן מכהן כשר החקלאות של גאורגיה). הם בירכו את ממציא היין (גאורגי כמובן, ומחבל קאחתי לטענתם) ואת האדריכל שבנה את החווה (הוא מת כמה שנים קודם לכן), את הילדים ואת הנשים היפות של טביליסי.
לאחר כשלוש שעות של אכילה רצופה, כשהיה נדמה שהעניין באוכל עומד לדעוך, הוגשו שיפודים ענקיים של בשר צלוי. איש לא חשב שהשעה קצת מאוחרת. "יין של קאחתי יעזור להוריד את זה", הבהיר אחד המארחים שישב לצדי ומזג עוד גביע. כשתהיתי אם אפשר לקבל קנקן מים, לחש לי שכני שבעל הבית עלול להיעלב מכך שאיני אוהב את היין שלו. השיחה נסבה על מסורת היין (כמובן) ועל המקומות שבהם כדאי לבקר בחבל קאחתי. המסקנה הסופית: הכי כדאי להתגורר בתלאווי ולצאת ממנה לביקורים באזור. המרחקים לא גדולים, כמה עשרות קילומטרים לכל כיוון. הכבישים לא במצב טוב, כמה עשרות בורות בכל קילומטר, אבל המאמץ משתלם.
 יקב טיפוסי בגאורגיה. בשקעים מטמינים את כדי היין לחודשים ארוכים
יקב טיפוסי בגאורגיה. בשקעים מטמינים את כדי היין לחודשים ארוכים

השאלה כמה זמן נדרש להיכרות עם חבל קאחתי עוררה חילוקי דעות קשים. חלק מהמארחים טענו ששלושה־ארבעה ימים יספיקו, לעומתם טענו אחרים ששלושה שבועות הם פרק זמן קצר מדי. והיו גם שנעלבו מכך שאנחנו מטילים מגבלת זמן על ביקור בחבל כה אהוב וחשוב.

באחת בלילה הגענו למלון בפאתי תלאווי, מבנה שנפתח זמן קצר קודם לכן כחלק מיקב Teliani Valley, שהוא אחד היקבים הגדולים בקאחתי. המארחים, שלושה צעירים ושתי צעירות שמנהלים את המקום, חיכו בדריכות באולם הקבלה. המקום היה בהרצה, והם רצו לוודא שהכל בסדר וגם, כנהוג, הכינו עבורנו משהו לשתות. עשרים בקבוקי יין אדום ולבן ניצבו לצד קערות עם קוביות גבינה צהובה. מבט אחד בעיניהם הבהיר שאי אפשר להעליב אותם ולעלות לחדר. 


כשסיימנו לברך ולשתות התברר שחסר חדר לאחת מבנות הקבוצה שלנו (במלון שמונה חדרים בלבד). בתוך דקות נסעה האורחת עם אחת הצעירות ללון בבית הוריה. זה נעשה בלי היסוס או התלבטות, כחלק ממסורת האירוח הגאורגי. 

המסורת מחייבת
הסופר הצרפתי אלכסנדר דיומא כינה את חבל קאחתי "הגן הגדול". מעט השתנה מאז בחבל המזרחי ביותר בגאורגיה. אֲפרים ירוקים מאופק לאופק, כרמים עם שורות ארוכות של גפנים ועשרות יקבים שמתחרים ביניהם מי מייצג טוב יותר את המסורת המקומית. מביני עניין טוענים שהיין המקומי טוב, אבל לא מעודן מאוד, איכותי, אבל לא משהו שיביא מדליות בתחרות צרפתית. לגבי הכמויות אין ויכוח: קשה להתמיד בקצב השתייה הגאורגי.

תלאווי, 150 קילומטר מצפון מזרח לטביליסי, היא העיר המרכזית והבירה האדמיניסטרטיבית של האזור כולו. היא בנויה גבוה מעל לנהר אלאזני (Alazani), והרי הקווקז נראים מכל מקום בעיר. במרכז תלאווי ניצבת המצודה המלכותית באטוניסציחה (Batonistsikhe) מהמאה ה־18, מהתקופה שקאחתי עוד היה ממלכה עצמאית. במצודה שתי כנסיות, שרידי מרחצאות מהמאה ה־11 וארמון מלכותי שבו פועל מוזיאון אתנוגרפי גדול.
 פרסקאות במתחם המערות דוד גארג'ה | צילום: משה גלעד
פרסקאות במתחם המערות דוד גארג'ה | צילום: משה גלעד

בכל אוקטובר מתקיים בתלאווי פסטיבל יין שנמשך כמה ימים ומעניק למבקרים הזדמנות להכיר את הפולקלור. הפארק שגובל במצודה במרכז העיר התמלא בימי הפסטיבל בדוכני אוכל ומשקה, וכל היקבים של החבל זכו לייצוג בתערוכת יצרני היין שהתקיימה בהיכל התרבות העירוני, סמוך לחומת המצודה. תזמורות, להקות ריקודי עם וקבוצות של ילדים בתלבושות מסורתיות שִחזרו משהו מההווי המקומי. עשרות גברים סבבו בעיר בלבוש הלאומי השחור כששתי רצועות קליעים מדומים צלובות על חזותיהם. לא היה להם נשק, אבל המסורת מחייבת.

עוד כוסית וגם מערות דוד גארג'ה 
במנזר אלאוורדי (Alaverdi), כ־18 קילומטר מצפון מערב לתלאווי, חגגו בבוקר יום ראשון שלושה טקסי נישואין. זוג אחד נראה בשנות העשרים המאוחרות לחייו, אבל שני הזוגות האחרים נראו כמעט ילדים. "החתן בן 18 והכלה בת 17", הסביר אחד מבני המשפחה. הקתדרלה המרשימה של אלאוורדי ניצבת במרכז מתחם גדול שבו שוכנים גם יקב של המנזר, מרתף יינות, בית מרחץ מימי הביניים ומקום מגוריו של המושל במאה ה־17, כשהחבל היה נתון בשליטה מוסלמית.

מרתף היינות של אלאוורדי עשוי להרשים עד שמגיעים לביקור בצינאנדאלי (Tsinandali), עשרה קילומטרים מדרום מזרח לתלאווי. האחוזה המפוארת של משפחת צ'אווצ'אוודזה (Chavchavadze) שימשה אחד ממוקדי האריסטוקרטיה הגאורגית של המאה ה־19. האחוזה מוקפת גן אנגלי גדול, ובמקום מוזיאון שמתעד את פועלו של המשורר אלכסנדר בן המשפחה. אבל איש לא מגיע לכאן לקרוא חרוזים. הסיבה שבגללה ממלאים אוטובוסים את החניה היא היקב ומרתף היינות המפורסם. זה מקום לא רע לטעום בו יינות, ואלה מוגשים בנדיבות. מרשים במיוחד האוסף הגדול של בקבוקי יין מאובקים, שהעתיק שבהם נחתם בשנת 1814. 17 אלף בקבוקים כולל האוסף, ושבעים סוגים שונים של יין. למרבה ההפתעה, לא כולם גאורגיים. חלקם ספרדיים, אחרים פולניים.

בשלב זה של הביקור נקשרה נפשנו בחבל קאחתי. קל לחוש כאן הזדהות עם המארחים הנפלאים, עם היין המקומי, עם המאכלים. זו המשפחה שתמיד פיללנו לה, חשבנו לעצמנו בערפול קל. בשלב הזה נוטים רבים לחפש את השורשים הקאחתיים שלהם, ואין מקום טוב יותר לתור אחריהם מגרמי (Gremi), הבירה העתיקה של החבל, השוכנת כעשרים קילומטר ממערב לתלאווי. החיפוש קצר למדי מכיוון שרק מעט נותר מהעיר: שרידי הכנסייה המקומית שנבנתה במאה ה־16 והמגדל המרשים שנישא מעליה. שרידים מרשימים יותר לעברו של החבל אפשר למצוא בסיגנאגי (Sighnaghi), עיר מבוצרת, 65 קילומטר מדרום מזרח לתלאווי. החומות המרשימות של העיר עדיין שלמות, ומעליהן ניצבים 28 מגדלי שמירה. כולם נבנו במאה ה־18 בידי המלך הנמרץ ארקלה השני, שביצע חלק גדול מעבודות הביצורים גם בתלאווי.

בקצה חבל קאחתי, 105 קילומטר ממזרח לטביליסי ו־155 קילומטר מדרום לתלאווי, שוכן מתחם דוד גארג'ה (David Gareja) עם 19 מנזרים ומערות התבודדות מצוירות מהמאה השישית. במתחם נמצא מנזר לאוורה (Lavra) שמשתרע על פני שלושה מפלסים, ומהמפלס השלישי אפשר להגיע למערה שבה נובע מעיין דמעותיו של דוד. במקום גם פרסקאות מרשימים, בהם ציור של הסעודה האחרונה מהמאה ה־11. זהו אחד האתרים המרשימים ביותר במדינה כולה, אבל הוא מדברי, מנותק ושונה מקאחתי הפורה והמפנק. בדוד גארג'ה מתנהל מאבק מול איתני הטבע, מול המחסור. בתום יום של הליכה שקטה באזור כדאי לנסוע בדרך החתחתים שמובילה לתלאווי ולהיענות להפצרתם של בעלי המסעדות לטעום עוד יין אחד, כזה שעוד לא זכינו להכיר.
מתי כדאי להגיע? הזמן המומלץ לביקור בחבל קאחתי הוא עונת הבציר - בחודשים ספטמבר-אוקטובר. באוקטובר נערך פסטיבל היין בתלאווי.


כל הזכויות שמורות לאתר למטייל לקריאה לחץ כאן

יום שני, 29 בפברואר 2016

הייתי בגן עדן: גיאורגיה, סיפור אהבה

טיולים גאורגיה, מלון כשר בטביליסי, מלון גראנד פאלאס טביליסי, אוכל גאורגי

חיים כהן עזב הכל ונסע לשבוע שכולו חצ'אפורי, חינאקלי והמון יין בגיאורגיה היפהפייה. סיפור על אוכל מופלא, משתים מרובי משתתפים, משקאות חריפים וזכים בייצור ביתי ובעיקר - על אנשים טובים ועתיד ורוד שנבנה בעשר אצבעות

אני חייב להודות שלפני שנסעתי לגיאורגיה, לא ידעתי הרבה על הארץ שבה אני צפוי, בתום קצת פחות משבוע, להתאהב.

עובדי מטבח וקצבים במסעדתי "דיקסי", שהם ילידי הארץ היפהפייה הזו, סיפרו לי לא פעם ובגאווה בלתי מוסתרת על כמה שגיאורגיה מדהימה, מסעירה ומרתקת ועל כך שהמאכלים שמנפק המטבח שלה לא דומים לשום דבר אחר. הם הרחיבו את היריעה על המקום המרכזי שיש במטבחה לאידוי ולצלייה על פני הטיגון שכל כך מאפיין מדינות אחרות בחבר העמים לשעבר, על השימוש רב באגוזים, על הרטבים על בסיס שזיפים וכמובן על החינקלי.

זה כל מה שידעתי על גיאורגיה כשהסכמתי לצאת בה למסע קולינרי וחודשיים מאוחר יותר, יצאתי עם המזוודות מהבית לכיוון נתב"ג, מצויד באופטימיות, אינטואיציה שאמרה שיהיה בסדר ותקווה לטוב.

אחרי טיסה קצרה בת פחות משעתיים נחתנו בשעת לילה מאוחרת, אני ועוד משלחת של 6 שפים ועיתונאים, בבירה טביליסי. הנסיעה למרכז העיר ולמלון חשפה בפנינו עיר שמצויה בתנופת בנייה, עם שפע של בניינים שעוצבו בסגנון עתידני והזכירו לי גל קדמה ותנופה שחל בזמן אחר ובמקום אחר - ישראל בשנות הילדות שלי. בכלל, במהלך הימים שהעברתי בגיאורגיה, גיליתי מדינה שהזכירה לי מאד אותנו לפני חמישים שנה, בתקופה כשהייתי ילד - מקום שרוצה להשתחרר מכבלי העבר בכל מחיר, של אנשים שמסתכלים קדימה ולא אחורה ורוצים לבנות עתיד טוב יותר להם ולילדיהם.

עם הפנים קדימה. טביליסי (צילום: רועי ירושלמי)
עם הפנים קדימה. טביליסי(צילום: רועי ירושלמי)

כבר בארוחת הערב הראשונה שנערכה עבורנו באותו לילה, או יותר נכון בארבע בבוקר, נחשפנו למסורת המפוארת של סעודות המטבח הגיאורגי. גיליתי שכל ארוחה גיאורגית היא בעצם משתה במלוא מובן המילה. אינספור צלחות עם המון מאכלים מוגשות למרכז השולחן ובין ברכה לברכה וכוסות שמשיקים לחיי חבריהם המדינה, המתים והמשפחה, אוכלים לאט ולא פחות חשוב - שותים הרבה יין ומשקאות חריפים בייצור ביתי ארטיזנלי.
כל ארוחה היא בילוי חברתי ומרכז היום והיה משהו מרגש בעובדה שמעטים האנשים שאוכלים לבד או בשניים בערבים, בחברותא כה חמימה ובטקסים שמתקיימים הן בבתים פרטיים והן במסעדות.

בערבים הקרובים יעלו על שולחננו במסגרת המשתים היומיים כיסוני חינקלי מאודים, מהבילים וממולאים בבשר קצוץ, מאפי חצ'פורי, חמוצים מכל ירק שניתן לחשוב עליו ובכל צבע, דגי נהרות ודגי ים מבושלים, מאודים וצלויים, חמים וקרים כדג חדקן שרירי ששלו מהבריכה של המסעדה, פורל-נהרות פראי בטעם בלתי נשכח וכמובן - נתחי בשר כבש, עוף ובקר וכן המון מנות מושקעות עם אגוזים וירקות. רק הקינוחו נעדרים באופן קבוע מהרפטואר, והאמת היא שלא התגעגענו אליהם במיוחד.

חינקאלי בגג העולם

את היום הראשון שלנו בגיאורגיה העברנו בנסיעה לעיירה ההררית קזבגי שבמרומי רכס הרי הקווקז שמחלק את גיאורגיה בין אירופה לאסיה.
קזבגי (צילום: רועי ירושלמי)
קזבגי(צילום: רועי ירושלמי)
ארוחת הבוקר שלנו כללה מאפי חצ'פורי עמוסים בגבינות, מים מוגזים ומלוחים ממעיינות תרמיים (שאמורים היו לסייע לנו בבקרים שאחרי לילות שתייה מרובה) וקפה מקומי, שחור מופלא, ארומטי, ללא גרגרים ועם שכבת קרמה עשירה. אחריה עברנו בעצלתיים בין טירות ומנזרים עתיקים, ואדיות תלולות ופסגות מושלגות עם אתרי סקי חדשניים, עמוסים בתיירים מכל רחבי אירופה.

את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדת חינקלי קטנה על אם הדרך. נשים מבוגרות הכינו במהירות ובמיומנות מעוררת קנאה את כיסוני החינקאלי שנפגוש מעתה בכל מקום ובכל ארוחה, עמוסים בעסיס עשיר ובבשר. הם נחו בהמוניהם בצלחות הגשה ממתכת והוגשו לצד כוסות של צ'הצ'ה, משקה צלול וחריף שמיוצר בדומה לגראפה מקליפות ענבים, כמעט בכל מסעדה ואפילו בבית.

 (צילום: רועי ירושלמי)
(צילום: רועי ירושלמי)

לאחר מכן הגיעו למרכז השולחן שיפודים של נתחי בשר עגל. לא היו שם סינטות ואנטרקוטים וכל מיני חלקים מיושנים עד חורמה, מהסוג שבישראל כל כך
אוהבים לתאר כנימוחים וכאחה שנושרים מהעצם, אלא נתחי בשר טרי ולא מיושן, שאפילו כלל - שומו שמיים! - עצמות, משהו שלא ראיתי בשיפודים כבר הרבה הזמן.

מקורו של הבשר שמגישים במסעדות ובבתים בגיאורגיה בפרות שרועות להן באופן חופשי בשטחים הפתוחים במדינה. לא אחת רואים אותן לצדי הכביש או עליו ממש, צועדות באדישות ובקבוצות ותרות אחר עשב, רזות וחטובות, ללא כל רמז להזרקת הורמונים שכה שכיחה אצל הפרות שלנו. בשרן שנצלה על האש ריחני, לא-שומני בעליל ולעיס מאד, מהסוג שמצריך שיניים ומזכיר שעל בשר צריך לעבוד בפה ומנהגים וטעמים נשכחים. קשה וממכר.


 (צילום: רועי ירושלמי)
(צילום: רועי ירושלמי)

אלפיים שנות יין בחרס

ביום למחרת המשכנו למסע מזרחה לחבל הארץ קאחטי - מחוז היין המפורסם ביותר של גיאורגיה. משחר ההיסטוריה מייצרים כאן יינות בשיטה עתיקה שלא השתנתה יותר מדי במרוצת אלפי השנים וכוללת יישון באמפורות חרס ענקיות מצופות שעווה טבעית וקבורות באדמה.

היינות לא עוברים שום יישון בחביות (יש כמה יקבים מודרניים שאימצו את החביות בשנים האחרונות – היינות שלהם מרשימים הרבה פחות) ואין להם את הטעם הכה דומיננטי שיש ליינות מודרניים רבים כתוצאה מפרק הזמן שבו הם מבלים בהן. טעמי היין הגיאורגי המסורתי מגיעים אך ורק מהענבים שמקורם בזנים מקומיים שיחודיים ובלעדיים לגיאורגיה, הן הלבנים והן האדומים.

מלך זני הענבים הגיאורגי הוא הסאפראבי הסמיך והכהה, שאף היו טובלים באופן מסורתי בלחם ואוכלים לארוחת בוקר מרוב שבשרני. את המשקעים של היינות אוספים התושבים הביתה ומייצרים מהם, בכלים מיוחדים ובגדלים משתנים, את הצ'הצ'ה, שנמזגת חמימה וטרייה לכוסות במהלך סעודות הערב.

בדרך לתל אביב עוצרים לחצ'פורי על האש בטביליסי

את היום האחרון בגיאורגיה העברנו בסיור שווקים בטביליסי, עיר המעיינות החמים שריחם של הגייזרים הגפרתיים ניכר היטב בליבה.

 (צילום: רועי ירושלמי)
(צילום: רועי ירושלמי)

השווקים תחומים לאיזורים, כשבכל אחד מוכרים ומתמקדים בחומר גלם אחר, בדומה לשווקים העתיקים של המזרח והים התיכון. היו שם דוכנים עם אינספור חמוצים, דגים טריים מכל סוג, טלאים צעירים, נקניקים עם עשבי תיבול ונקניקי בסטרומה מארמניה השכנה, קמחים, תבלינים, חלב וגם צ'ורצ'וחלה, נקניקי עסיס ענבים שממולאים באגוזי מלך ואגוזי לוז.


 (צילום: חיים כהן)

 (צילום: חיים כהן)
(צילום: חיים כהן)

בטביליסי גם נחשפנו, בנוסף למסעדות המסורתיות ולמאפיות המובחרות גם לשלב הבא שעוברת הקולינריה בארץ ולנסיונות לייצר מטבח מודרני, שמשלב בין טעמי המערב לטעמים המקומיים, מסעדות פיוז'ן של שפים שחזרו משהות במסעדות בעולם ורצו ליצור משהו אחר.

הפעם על האש. חצ'פורי (צילום: רועי ירושלמי)
הפעם על האש. חצ'פורי(צילום: רועי ירושלמי)

חדש לצד ישן, שלאט לאט מתחילים להשתלב ולכתוב מחדש את המסורת בפרשנות עדכנית. אכלנו עוד חינקלי וחצ'פורי (הפעם צלוי בשיפוד על גחלים), הרמנו כוסיות יין מקומי וצ'הצ'ה ועזבנו, עייפים ומרוצים, חזרה לישראל. לפחות עד הפעם הבאה.

לקינוח. שלל סוגי צ'ורצ'חלה  (צילום: רועי ירושלמי)
לקינוח. שלל סוגי צ'ורצ'חלה (צילום: רועי ירושלמי)



פרסום ראשון ynet: 20.02.14 , 23:06 

יום שישי, 20 בנובמבר 2015

המלצות לטיול בגאורגיה

המלצות לטיול בגאורגיה

טיול לגאורגיה, "גרוזיה", כפי שהייתה מוכרת יותר בעבר, בשמה הרוסי, הוא  מסע אל לב לבו של הקווקז. יש בה שילוב של נופים מרהיבים, ארכיטקטורה מרשימה, אוכל משובח ואנשים שמחים. כמעט כול המרכיבים שיהפכו יעד תיירותי לטיול מוצלח.

טיולים רגליים
מוזר ככל שיישמע, מרבית התיירים המבקרים בגאורגיה, מקדישים זמן למנזרים, לכנסיות, לערי המערות לאומנות ואפילו לפולקלור, אך פוסחים על ההרים. פיטר נסמית', מי שחיבר את הספר "הליכה בקווקז", טוען שהדבר דומה לטיול בשווייץ ללא ביקור באלפים. הרי הקווקז הם לא רק מרכזה של הארץ היפה הזאת, אלא שהם נוכחים בנוף באופן יותר משמעותי מהאלפים. הם גם גבוהים יותר. פסגותיהם מתנשאות לגובה של מעל 5000 מ'. ואורכם גדול יותר: 1200 ק"מ מהים הכספי לים השחור. כמובן שייחודו של האזור אינו רק ביופיים של ההרים, אלא גם בתרבות החומרית שהתפתחה בהם: כפרים מבוצרים שבתיהם בנויי צפחה, מגדלים, מקדשים פאגאניים ועוד. התושבים מכיסי אורחים. יכולים להיות ידידים טובים ואויבים מרים.
אזורי הטרקים הפופולאריים בגאורגיה הם, ממזרח למערב, לגודחי (Lagodekhi), טושטי, חפסורטי (Hefsusureti), גודאורי (Gudari), קזבקי (Kazbeki), ראצ'ה (Racha), בקוריאני (Bakuruani) וסוונטי (Svaneti).
עונת שנה מומלצת
תכנון טיול הוא מעט "טריקי", משום שהחודשים המתאימים ביותר להרים, יולי ואוגוסט, אינם מתאימים לאזורים האחרים. בחודש יוני עדיין לא כל כך חם בעמקים של קָחֶטי ואימָרֶטי, פסגות ההרים מושלגות והאזור זרוע פרחים. אלא שפעמים הדרכים חסומות עד סוף יוני. לגבי אזור טושטי, חודשי יולי ואוגוסט הם המתאימים ביותר. הלילות אינם קרים, השמים כחולים בדרך כלל וכרי הדשא מוריקים. ביולו הפרחים עדיין פורחים ובאוגוסט מתרחשים באזור פסטיבלים. בחודש ספטמבר הימים כבר קצרים יותר והלילות קרים יותר, אך הימים נעימים מאד. בסופו של החודש, מעברי ההרים עלולים להיחסם בשל מפולות שלגים.
חודש יוני הוא החודש הטוב ביותר לאזור ראצָ'ה, אז מכוסים מדרונות ההרים במרבדי פרחים. בסוונטי ניתן לטייל החל מראשית חודש יולי ועד סוף אוקטובר. אמנם, חודש זה עלול להיות גשום, אך צבעי השלכת עשויים לפצות.
לינה
הלינה בבתי הארחה מקומיים. ההיצע גדל משנה לשנה והאיכות משתפרת במהירות. המחירים ב-2010 היו בין 40 ל-50 לארי, כולל ארוחת ערב ובקר (1.8 לארי = 1$). למרבה ההפתעה, בתי הארחה יפים ובתי הארחה מאד בסיסיים גובים בערך את אותו המחיר. במסטיה (Mestia), "בירת" אזור סוונטי אפשר ללון במלון Tetnuldi, שאופיו נראה מנותק מעט מהאזור. לכן מומלץ ללון בבתי הארחה. באזור טושטי, מרבית בתי ההארחה מאוגדים בארגון הנקרא "Tusheti Guide". הם דוברי אנגלית ויסייעו בארגון לינה ותחבורה.
מספרי טל': (+995 99) 180370 ; (+995 97) 101892; (+995 55)565553
אוכל:
האוכל פשוט ובסיסי. את הפנטזיות הגסטרונומיות (המוצדקות) יש להשאיר לטביליסי. בכול ארוחה יוגש סלט (אורגני), עם הרבה כוסברה, צ'יפס, שעועית, חצילים וכמובן חָצָ'פּוּרי דק מהרגיל ושמן יותר. לארוחת בקר יוסיפו גם ביצי "משק" ולכול ארוחה תוגש חליטת צמחים.
תחבורה
האופן הנוח ביותר הוא לטייל בג'יפ שכור. מחירו של ג'יפ בחברת השכרה הוא 100$ ליום, בתוספת ביטוח ודלק. מחירו של ג'יפ עם נהג, שלא בחברת השכרה,  גם כן 100$. נהג דובר אנגלית יכול להביא תועלת רבה באזור זה. למחיר זה אין צורך להוסיף ביטוח, אלא רק דלק. אלא שיש לשלם גם עבור כלכלת ולינת הנהג (כ-50 לארי ליום). במקרה של ארבעה אנשים בג'יפ, זו עסקה מאד משתלמת. הנהג שלנו בטיול האחרון היה שותא, מנוסה ודובר אנגלית:
Shota Shishinashvili GEOMOUNTAINTRAVEL geomountaintravel@gmail.comgeomountaintravel@yahoo.com Viber: Geomountaintravel Skype: gruzin393 Tel: +995 593 393 393 Tel: +995 595 31 99 55 Tel: +995 597 001 555
לשותא ג'יפ דיזל, ג'יפ בנזין, ומיני ואן דיזל עם מקום לשבעה נוסעים
נהג נוסף, דובר אנגלית, שמו אלכס ומספר הטל' שלו: 99599503968
    נהג נוסף :             ואחטאנג:    Vakho  vakhtang davituri טל:            172771 599 995 +vdavituri@gmail.com
הטיול
כמעט כל טיול בגאורגיה מתחיל בטיבליסי. אם כי מומלץ מאד לשלב את גאורגיה עם אזרבייג'אן.
במקרה כזה, יתחיל הטיול בלגודחי (Lagodekhi).
טיבליסי
טיול בטיבליסי צריך לכלול את הקתדרלה, את כנסיית מדחי Metechi), את אזור המרחצאות, המסגד האזרי, הכנסיה הארמנית. בית הכנסת שברובע היהודי, שופץ זה מכבר. בבניין שתי קומות ובכל אחת מהן יש בית כנסת נפרד. בבית הכנסת העליון ישנה גם עזרת נשים. על הקירות תמשיחי קיר יפים
כנסיית ציוני (Sioni) והליכה רגלית לכיכר החירות. לא הרחק משם, נמצא מוזיאון האומנות ובקרוב ייפתח שוב לביקור המוזיאון הלאומי. נמליץ גם על הליכה לאורך שדירות רוסטאוולי
לראות את תערוכת החוץ של הציירים סמוך לגשר היבש  וחנות השטיחים שמולה. אם נותר זמן, אפשר לבקר ב-Folk Museom. זהו מוזיאון קטור ובו דגמים של בתי העץ בכל מחוזות גרוזיה. לידו אגם עם מסעדות ובתי תה. שווה. לא הרחק משם, פסל גדול של "אמא גאורגיה" ממנו נשקפת תצפית יפה על העיר. כדאי ללכת ברגל משם אם העיר העתיקה.
יומו השני של הטיול מתחיל באזור קחטי (Kaheti). ניתן להגיע תוך שעתיים וחצי מטביליבי לטלבי (Telavi), או להוסיף עוד יום לטיול: לנסוע לדוד גרדזה, לבקר שם ולהמשיך ללון ב-Grand Palace Tbilisi Hotel .
מנזרי דוד גרדזה
המנזר נמצא במרחק של שעתיים וחצי נסיעה מטביליסי. קרוב לגבול אזרבייג'אן. במקום גיא יפה בצבעי ירוק-אדום. לקחת הרבה מים. ארוחת צהרים – פיקניק. לבוא בלבוש צנוע. מכנסיים ארוכים – גם הגברים..
נסיעה מהנוף המיוער יחסית של אזור טביליסי, אל האזור המדברי למחצה של דוד גרשה David Garesha), ובו מנזרים וכנסיות (מאות ה-6-9). אפשרות לביקור במנזר יוחנן המטביל (בינוני). משם, נסיעה בת כרבע שעה עד לChichkhituri-. משם הליכה מרשימה מאד על ה"סכין גילוח". זוהי כרבולת גירנית ממנה נשקף נוף מרשים על המדבר. ביקור במנזרי המערות של Udabno. לאורך המצוק מערות חצובות בסלע ועל קירותיהם תמשיחי קיר קדומים. ירידה לא קלה, האורכת כ40- דקות לLavra-  ביקור בקומפלקס. מנזר פעיל. מרתק.
לאחרונה נפתח לביקור גם מנזר  הבנוי בתוך מערה - Dodo
לינה
נמליץ כאן על הגסט האוז המופלא של נלי: Nelly Tatelishvili, Chonkadze Str. 11, Telavi 338330. Tel: 899-581820. בבית מקום ל-15 איש.
בית הארחה מוצלח מאד, עם סוכת גפנים בחצר, אצל Svetlana Tashishvili, 15 Nadikvari st. tel: 877756625. המחיר: 40 לארי לאדם, על בסיס של חצי פנסיון.
אפשרויות לטיול באזור:
  • מנזר(Gremi)  הנמצא מזרחית לטלבי (Telavi). ביקור במנזר, תצפית מרשימה ממגדל הפעמונים. המשך לתצפית משרידי מגדל שמירה הנמצא ממערב למנזר. מקום מדהים.
  • מנזר נקרסי (Nekrisi). ההגעה ברכבי שטח בלבד. יפה
  • נסיעה למנזר Dzveli Shumata (העתיק). אפשר לבקר גם במנזר החדש. לא משהו מיוחד.
  • צינאנדאי  (Tsinandali). במקום פארק יפה מאד ובו ארמון הקיץ של מלכי גאורגיה מהמאה ה-19. פתוח בשעות 18:00-10:00.
  • ביקור במנזר איקלטו (Ikalto). לידו שרידי האקדמיה שבנה כאן דוד הבנאי. הכנסייה איינה מרשימה אך אפשר לטפס - כרבע שעה לכל כיוון - לתצפית מרהיבה על בקעת האלזני (Alazani) -  על כל קחטי הפנימית.
(ניתן להגיע לכאן גם משקי (Şäki) שבאזרבייג'אן).
למגיעים ממזרח (אזרביג'אן): שעה נסיעה משקי לגבול Lagodekhi. מעבר הגבול אורך כשעה וחצי. [מלגודחי, אפשר לנסוע צפונה, לכיוון ההרים, פארק בשם זה, עם מסלולי הליכה רגליים]. משם, נסיעה של כשעה וחצי עד למנזר Gremi
במקרה דנן נתאר נסיעה ישירה מטביליסי לטלבי
09:30 יציאה מטביליסי. היציאה המאוחרת נובעת מטיסות "גו'רג'יאן אירליינס", שמביאה את המטיילים  למלון רק ב-04:00. במקרה רגיל, יש לצאת מוקדם ככול האפשר.
10:30 – הגעה ל-Manavi. במקום מייצרים יין שצבעו ירוק.
בדרך דוכנים של הכפריים מוכרים פירות טעימים: תפוחים, ענבם, עגבניות ותאנים. אפשר להצטייד צ'ורצ'ח'לה (Churchkhela) – אגוזים מחוברים בתמיסת ענבים – מזון אידיאלי לטרקים.
11:15 – הגעה למנזר Bodbe שם קבורה נינו הקדושה. ביקור במנזר. תמשיחי קר יפים. למקום נוהרים עול רגל רבים. אפשר ללכת למעיין הקדוש. ירידה ארוכה במדרגות, או לנסוע בג'יפ. מיותר.
12:00 –Signagi. עיירה משוחזרת, המשקיפה על בקעת אלזני (Alazani). יפה ומשומרת. שוטטות ברחובות, אפשר ללכת על החומות. נסיעה למסעדת Kiziki. טל' 9950468046. אוכל מצוין. ניהול חלש.
13:30 נסיעה של חצי שעה לטלבי (Telavi). כעבור חצי שעה נוספת: נסיעה למנזר לאלוורדי (Alaverdi) – אחד המבנים המונומנטאליים המרשימים ביותר בגאורגיה. נחשב לאחת היצירות הארכיטקטוניות החשובות של תור הזהב הגאורגי.. ביקור בכנסיית Alaverdi. מדהים! כיום (סתיו 2010) הוא נמצא בשיפוצים.
ראה: מצגת מטיולים בטושטי וחפסורטי
טושטי
נסיעה של חצי שעה לערך עד Chaveli, שם פונים שמאלה, בשלט ברור לכיוון Omalo. הדרך לטושטי, קשה אבל מרהיבה. היא כנראה היפה ביותר בגאורגיה. חציה הראשון של הדרך, עוברת בקחטי, עד למעבר ההרים Abano (שגובהו 2926   מ'). ממנו, ירודה לטושטי לאורך הנחל Khiso Alazani, עד לטושטי.  לאורך הדרך, שלטי הסברה  ומפות.
19:00 הגעה ל-Omalo. בית הארחה יפה לפני הכפר ושמו Tusheti. זהו כבר דומה יותר למלון. לובי יפה, חדר אכילה מטופח, על הקירות עורות של בעלי חיים שניצודו באזור.הם יכולים לארח 22 איש. למרבית החדרים שירותים צמודים. החל מהקיץ 2011 יוכלו לארח יותר. המחיר 50 לארי לאדם, כולל שלש ארוחות. אפשר לסכם על שתי ארוחות, במחיר של 40 לארי לאדם, או, לחילופין, לקחת ארוחת צהרים ארוזה. מטייל  היוצא בבקר מטלבי, יכול להגיע לארוחת צהרים, לפרוק את הציוד, לצאת לטיול ולשוב לארוחת ערב. הם יכולים לארגן גם סוסי רכיבה. הזמנות: Soso Bdulaldze טל'(+995) 99231132 ; Vaja Shabalaidze טל' (+995) 99790092. באומלו היצע גדול יחסית של חדרים.
הכפר עצמו מפוזר מאד, יחסית לכפרים המכונסים בדרך כלל של טושטי. במקום אפילו שדה תעופה קטן ומרכז מבקרים ובו מוזיאון קטן של האזור, קפיטריה וכמה חדרים. המחיר לאדם בחדר זוגי 25 לארי, ללא ארוחות. מקום לא מזמין במיוחד, לא לארוחה ולא ללינה.
45 דקות נסיעה לדרטלו (Dartlo).
טושטי (Tusheti) הינו אזור הררי גבוה ומרשים, ברכס הקווקז הגבוה, בחלקה המזרחי של גאורגיה. האזור גובל בדגסטאן (Daghestan) ובצ'צ'ניה (Chechnia) שברוסיה ומשום כך קיימת רגישות ביטחונית קלה. בקעת טושטי מבודדת על ידי מעבר אבאנו (Abano), שנפתח לתנועה רק ב-1978.
מרבית הכפרים מכונסים, מעל מדרונות תלולים, בתיהם בנויי צפחה, ומוגנים על ידי מגדלים מרשימים. אל האזור מובילות דרכים מפותלות מהן נשקף נוף הררי מבותר, על מדרונות מיוערים. במקום ארבע בקעות שתושביהן חיים כפי שחיו לפני מאות שנה. הכפרים, שמרביתם בנויים עדיין סלעי צפחה, בנויים על מדרונות ההרים, בגובה של 1800-2200 מ'. כל כפר מוגן על ידי "ח'אטי" (Khati), מקדש פאגאני, שבאורח פלא נשמר על ידי הנצרות הגאורגית, הקשוחה והזעופה. קל לזהות את ה"ח'אטי" הללו: עמוד אבנים קטן, בדרך כל מקושט בקרני אייל ופעמים רבות לצדו נרות. טרם שהנצרות העפילה אל ההר היו אלו מקדשים אנימיסטיים. הם מכונים גם "Salotsavi" (מילולית: מקום קדוש) וכול אחד מהם מוקדש לקדוש מקומי (בעבר לאל טבע), שבדרך כלל אינו מוכר לזרים, כולל לגאורגים שאינם טושטים. התושבים עדיין מכבדים את המקדשים הללו ומשמרים את מנהגיהם הפרה נוצרים. כך למשל, נשים מנועות מלהיכנס למקדשים הללו, גם משהפכו לכנסיות. כמה מהמקדשים נוצרו במהלך השנים ומרביתם מוקדשים לפטרון של גאורגיה – ג'ורג' הורג הדרקון. המחקר מגלה כי עובדים כאן לשני קדושים בשם ג'ורג'. אחד מהם "השחור" (קשור לאל המקומי Lashara) והשני "לבן", קרוב יותר לג'ורג' הקדוש המוכר לנו.
בנוסף להגנת האלים או הרוחות, בכל כפר מגדל שמירה להגנה מעשית יותר. המגדלים נבנו במאות ה-12-13 ומתחת לרבים מהם התגלו פסלוני מתכת זואומורפיים (בצורות של בעלי חיים), מהמאות ה-4 וה-5 לפנה"ס. ייתכן ותושבי טושטי חייבים את שרידותם למגדלים הללו, שהגנו עליהם מפלישות של שבטים מצ'צ'ניה ודגסטן. ישנם למעשה שני סוגי מגדלים: מגדל תצפית, שנועד להזהיר את התושבים מפני פורענות העומדת להגיע  ומגדל גדול יותר, אליו יכולים להגיע הכפריים ולהתבצר, עד יעבור זעם. למגדלים שני סוגי גגות: לאחד מהם  שיפוע כפול ולשני, צורת כוורת. המגדלים מהסוג האחרון פזורים גם מעבר לגבול, בהרי צ'צ'ניה. [יש תכנית לשפץ את המגדלים ההרוסים. מתברר שהעלות אינה גבוהה, 3000$ למגדל, עבור אומן מקומי. המגדל באומלו שופץ על ידי איש עסקים הולנדי.
הכנסייה הגאורגית בקושי הצליחה לעבור את מחסומי ההרים ולחדור לטושטי. בכול המחוז יש רק שתי כנסיות. אחת מהן בדרטלו(Dartlo)  והשניה בשנאקו (Shenakho). הסובייטים הביאו חשמל לחלק מהכפרים בשנות השבעים של המאה העשרים וניתקו אותו ב-1985. למרבית בתיה ארחה יש גנראטורים משלהם. האיכרים רועים בקר וצאן ומגדלים תפוחי אדמה. בסתיו הם אורזים את הגבינה שהכינו. (Guda  - קשה ומלוחה, אך פופולארית מאד בגאורגיה), עשבי תבלין, צמר וירקות אורגנים, ויורדים למכור אותם בטביליסי. הבתים נסגרים ובעליהם יורדים לבקעות החמימות יחסית של קחטי.
האזור פתוח למבקרים שלושה ארבעה חודשים בשנה. למעשה, חסום בשלגים עד אמצע יוני ומסוף ספטמבר. בתקופה זו הכפרים מתרוקנים מיושביהם, למעט 2-3 גברים שנשארים בכול כפר, כדי לשמור.
מדי שנה, מאה ימים אחרי הפסחא, חוגים בטושטי את פסטיבל Lasharoba, בעיקר בכפרים צ'נאקו ו-Chirho. פסטיבל נוסף, Mariamoba, (לכבוד הבתולה מריה), נחוג מדי שנה ב-28 באוגוסט.
סיור בטושטי
יום ראשון: יציאה מטלבי, סיור קצר בסביבה ונסיעה לאומלו כפי שתואר לעייל.
יום מס' 2:
09:15-11:15 – טיול רגלי
בבקר, טיפוס של שעה בערך, אל המבצר שמעל הכפר. הטיפוס תלול, אך המקום נהדר. משם, הליכה על קוו רכס אל הכפר Dano שממול. משם, המשך לכפר Kvavlo וירידה רגלית עד ל-Dartlo. אם נוסעים עם נהג, ניתן לשלוח אותו להמתין ב- Kvavloאו אפילו ב-Dano. דרטלו כפר קטן שבתיו בנויים מאבני צפחה והוא עטור מגדלי שמירה. זהו לטעמי הכפר היפה ביותר באזור טושטי
11:15 – 12:00 – תה ועוגיות, התארגנות.
12:00 - 15:15  טיול צפונה-מערבה, אל הכפר Hago.
נסיעה לא ארוכה אל הכפר היפה Cheso. במקום בית הארחה נחמד. אפשר לטפס אל המגדל, לתצפית. המשך נסיעה לכפר Parsma. טיפוס אל הכפר הציורי. הבתים בנויים כולם אבן ומוגנים על ידי מגדלי שמירה. שוטטות בכפר. נסיעה עד לאלזאני עצמו(Pirikita Alazani). הג'יפ חונה שם. המקומיים חוצים את הנהג בג'יפים מוגבהים והם ודעים בדיוק היכן לחצותו. הליכה ברגל לאורך הנהר, עד לכפר Girevi. משם אין להמשיך ללא אישורים מיוחדים. זהו אזור רגיש מבחינה ביטחונית, בשל קרבתו לגבול הרוסי. אנו המשכנו, דרך מגדלי שמירה עתיקים, עד לשלוחה שממול Hago. שם נעצרנו על ידי חיילים. אפשר ללכת מגירווי מערבה, כשעתיים הליכה, עד אגם Larovani. הטיול מחייב חייה של הנהר. קשה בחודש יולי, לאחר הפשרת השלגים. ניתן לשכור סוס בכפר, לחציית הנהר, בעלות של 40 לארי. (אפשר ללכת גם לשם היישר מפארסמה).
מ- Gireviאפשר להגיע בשני ימי הליכה אל חפסורטי (Hefsureti). יום הליכה אחד עד למרגלות מעבר אצונטה (Atsunta Pass) ויום נוסף חציית המעבר (3432 מ'), ממנו נשקף נוף מרהב של הר Ebulo  (שגובהו  4492 מ'), עד ארדוטי (Ardoti), שבחפסורטי. שביל ברור. יש לשאת לבוש חם, שקי שינה, אוכל, פרימוס ואוהל, על הגב.
15:15 חזרה ל-Dartlo
15:15-16:00 – ארוחת צהרים קלה (בדרך כלל על חשבון הבית).
16:00 – 16:50 – נסיעה בדרך יפה ל-Omalo
16:50-18:10 – נסיעה, בשילוב עם קטעי הליכה, עד לשנאקו (Shenako). זהו כפר יפה מאד, על הגבעה הגבוה שבו בנויה כנסיה. במקום בית הארחה קטן, ששמו Old Tusheti שמציג כמה כלי עבודה שנאספו באזור. על פתחו שלט: "מוזיאון". התנאים בסיסיים מאד. בעל המקום איש חביב להפליא ושמו Eldari, מעניק שירות נהדר ומנגן ברבאבה. מספר הטל' שלו (למחייגים מגאורגיה) 858272006. (למחייגים מחו"ל: 99558272006). כדאי לשוטט אחר הצהרים בין בתי הכפר. מהכנסייה של הכפר, שהיתה בעבר מקדש פאגאני, נשקף נוף מרהיב עין.
יום שלישי
08:00  יציאה לחורבות הכפר Agevrta. נסיעה של רבע שעה. כשעה הליכה במורד. נראה לי שיפה יותר אחר הצהרים. השרידים אינם מרשימים. שווה רק בגלל הנוף. בדרך חזרה, מראה יפה של שנאקו.
09:30 – יציאה לדיקלו (Diklo). כעבור 25 דקות מגיעים לכפר, שם מחנים את הרכב.
נתן ללכת מצ'נאקו לדיקלו וחזרה במסלול מעגלי האורך כ-4 שעות.
10:00-11:00 - חצי שעה הליכה נוחה מאד, בקוו גובה אחד, עד לכפר העתיק Diklo, שאת סיפור הטרגדיה שלו, כל רועה באזור יכול לספר. הם חוו מתקפה של כוחות עודפים בהרבה. לאחר מצור ממושך, אלו ששרדו בחיים, הרגו את בני משפחתם הם והתאבדו בעצמם.
11:00-12:30 נסיעה לאומלו .
באומלו עילית מבצר מרשים. טיפוס למבצר ותצפית על האזור. למרגלות  המבצר בית הארחה סימפטי ששמו  Omalo 2005. בבעלות Soso. טל' 877756625 . בבית מקום ל-9 אורחים. יכולים לקחת אחריות על 30.
13:00-14:00 ארוחת צהרים באומלו.
ניתן כמובן להאריך את השהות בטושטי ולבקר גם בעמק שלאורך Gometsari's alazani, הלינה בכפר Dotchu, אם כי ההתרשמות שלי היא שבשלב מסוים, הכפרים חוזרים על עצמם.
14:00-18:15 – נסיעה תוך עצירות וקטעי הליכה, עד טלבי.
למי שזמנו מצומצם- אפשר לבצע את הפרק של טלבי בשלושה ימים נינוחים מטיבליסי ועד טיבליסי:
יום מס' 1: שעתיים וחצי נסיעה עד טלבי, נסיעה עד אומלו.
יום מס' 2: סיור בטושטי. לינה באומלו.
יום מס' 3: ירידה לטלבי, ארוחת צהרים שם ונסיעה לטביליסי.
נסיעה לחפסורטי
08:00-09:30 – נסיעה בכביש טוב יחסית ל-Ahmeta, ממנה, המשך בדרך עפר סבירה עד Tianeti.
09:30-09:45 – שוק של יום א'.
09:45-10:30 – נסיעה עד אגם זינוולי (Zivali).
10:30:14:00 – נסיעה תוך עצירות, בדרך עפר, עד שטילי (Shatili). לאורך הדרך מגדלי תצפית ושמירה. במקומות אחדים, נראים בתים על המצוק ולמרגלותיהם מבנה קטן עליו תלוי פעמון. אורח שפו ללום, יצלצל בפעמון כדי להודיע לבעל הבית על בואו. אורח לא קרוא, עלול להתקבל בקנה של רובה.
מסקנה: אין צורך לצאת כול כך מוקדם, אפשר להקדיש את הבקר לסיור  באחד מהמנזרים של אזור טלבי. או לנסוע בדרך מרשימה בהרבה, דרך הרי גומברי (Gombri).
 
אזור חפסורטי (Hefsureti) סמוך מאד ומזכיר להפליא את הנוף והתרבות החומרית של טושטי. הוא נמצא במרחק של מעבר הרים אחד. יומיים הליכה בלבד. אם וכאשר תיסלל דרך עפר, ניתן יהיה להגיע לשם בשעתיים נסיעה. המגדלים דומים לאלו של טושטי, אלא שכאן הכפרים מבוצרים. כל הכפרים העתיקים, בנויים כגבב מכונס של בתים. עולים מקומה לקומה על ידי סולם מאולתר, היינו, חריצים על גזע עץ, שקל להרים ולהקשות על הטיפוס לבתים. מרביתם של המבצרים נטושים, אם כי חלק מהם הוכשרו ללינת מטיילים.
לשני האזורים אופייניים "בתי מתים". בקתות קטנות מרוחקות מהכפרים. אנשים שנגעו בווירוס נשלחו לשם למות, כדי שלא ידביקו את חבריהם. בבתים הזעירים נראים עדיין שרידי עצמותיהם.
שטילי (Shatili) "עילית": שורת בתים ושני בתי הארחה, בכול אחד מהם כעשר מיטות. שילמנו 50 לארי לאדם, על בסיס של פנסיון מלא.
בשטילי "תחתית", מבצר מרהיב. במבצר שני בתי הארחה. אחד מהם היה סגור בספטמבר. השני, מטופח להפליא, בבעלות שורנה (Shorena). המחיר לאדם, על בסיס של חצי פנסיון הוא 55 לארי. הזמנות: shorenaligokeli@mail.ru טל' 898370317
הצעה לטיול בחפסורטי
08:00-08:45 – נסיעה בנוף מרהיב למוצו (Mutso). מרחק של 15 ק"מ לערך.  מבצר יפהפה. הטיפוס עד לפתח המבצר לוקח כרבע שעה, בעליה תלולה. הסיר עד ראשו, לוקח שעה נוספת.
08:45-10:00  סיור במבצר,  עם טיפוס לפסגה .
10:00-10:40: נסיעה של 6 ק"מ לארדוטי ((Ardoti, תוך עצירות בדרך, הליכה בנוף "קפדוקי" (משקע אגמי, שהבלייה היטיבה לחרוץ ולפסל בו) וביקור ב"בתי מתים" (ראה לעייל).
10:40 – 11:20 – סיור במבצר של ארדוטי, שם חיה משפחה. אפשר לרדת לצד השני, אל הנחל והרכב ממתין שם. בכול מקרה, שווה לרדת ולצלם את המבצר מלמטה.
12:00 – חזרה לשטילי, אחרי ביקור קצר במבצר שלה, כעת באור טוב.
13:00 – נסיעה לטביליסי
18:00 הגעה למצחתה.
ראה: מצגת נוספת מטיולים בגאורגיה
מצחתה (Meshkheta)
זו הבירה הראשונה של גאורגיה. תצפית. ביקור ב"כנסיית הצלב" Jvari- - אליה הביאה הקדושה נינו את הצלב המקורי. תצפית על העיר העתיקה ועל מפגש הנהרות Aragvi  ו.Mtgvari- ביקור בקתדרלת "העמוד הנותן חיים" - סווטיצחובלי  .(Svetitskhoveli)ארוחת צהרים במסעדת Venezia. שנמצאת מעט מחוץ לעיר. המסעדה בנויה מלבנים ועץ עם מרפסות מעץ מעל הנהר. האוכל מצוין. מומלץ להזמין שם סלט, מנת בשר חזיר מבושל בקערת חרס מורתחת בשם מצוואדי (Matsvadi) ומעיין רוטב צהוב עם שום ואגוזים כתושים הנקרא באג'ה (Baje) אפשר להזמין שם גם סאצילי, שזו מנת עוף על בסיס אותו הרוטב. אם נותר מקום בבטן, מומלץ לטעום במסעדה חינקָלי . אפשר. לעצור באחד הרחובות התוססים בעיר שמו הישן Perovskaya ושמו החדש Akhvldiani. בו הרבה בארים, מסעדות יפות ויקרות וכן סופרמרקט חדיש.
גודאורי (Gudauri)
נסיעה צפונה, לכיוון הקזבקי. הנסיעה בדרך הצבאית ((Georgian Military Highway 37 ק"מ, עד למצודת Ananauri, הסמוכה לאגם Zinvali. הנסיעה אורכת כשעה.
זוהי מצודה יפה היושבת על הצטלבות ואדיות. במקום שתי מצודות. העליונה שמורה היטב בעוד שהתחתונה נשארו רק מעט שרידים. המגדל הגדול הוא מהמאה ה-17 ונקרא שאופווארי. אפשר לטפס עליו. תצפית מרשימה. אם הדלת לקומפלקס נעולה, אפשר לבקש מפתח מגברת מרגריטה צ'וליאשבילי, הגרה בכפר.
מזינוולי, נסיעה של 54 ק"מ עד ל- Gudauriהאורכת כשעתיים נוספות, כולל עצירות. בדרך כפרים קטנים רבים וכן מעיינות, עם מים טובים לשתיה. אפשר לעצור ולמלא בקבוקים.  לפני ההגעה לגודאורי, מרפסות לתצפית יפה על האזור. במקום היצע טוב של בתי מלון. ידוע כאתר נופש מס' אחד בגאורגיה. סביב האתר ובאזור כולו, פזורים בתים רבים המשמשים בחורף כבתי אירוח לגולשים.
זהו אזור אידיאלי לטיולי רגל ולטיולים בג'יפ. נמליץ כאן על טיול בג'יפ.
יציאה בשעה 09:00 . חזרה משוערת בשעה 20:00.
נסיעה מגודאורי אל מונומנט המנציח את הידידות הגאורגית – רוסית. המונומנט הוצב בשנת 1983 וציין מאתיים שנה לתחילת הקשר, שהחל ביזמה גאורגית. כיום הוא נראה אנכרוניסטי אך שווה עצירה. משם נסיעה של כעשרה ק"מ עד ל-- Jvari  תצפית על הצלב המסמן את גובה ה"פאס" – 2350 מ'. נסיעה לכפר Kazbeki – 26 ק"מ, עם עצירה במעיינות הגפרית (טרוורטין אדום), ביקור בכנסיה ובמגדל שמעל הכפר Zioni.
המשך לכפר קזבקי Kazbeki. עצירה מול פסלו של אלכסנדר קזבקי, מבט אל כנסיית השילוש הקדוש שבקוו הרקיע ונסיעה ארוכה למעלה. מקום נחמד מאד לארוחת פיקניק, מול הנוף. חזרה לקזבקי. נסיעה לשעריDarial  (15 ק"מ) (במקום אסור לצלם). חזרה דרומה. כניסה לקניון  טורסו Torsu)) או ג'וטה Juta)). בטיול הכולל את שניהם נכון יותר לבקר בג'וטה ביום זה כדי לחסוך מרחק נסיעה למחרת.
ביום המחרת חצי יום של טיול בקניון Torsu. יפה במיוחד בבקר. חזרה למלון לקראת שעה 13:00, ארוחת צהרים ונסיעה של כשלוש שעות עד לגורי (Gori).
גורי
ביקור קצר בשוק ובמוזיאון סטלין. במוזיאון אפשר לקבל הדרכה טובה. במרחק 3 ק"מ משם, נמצאת העיר התחתית אופליסציחה (Uplistsikhe) מהמאה ה-6 לפנה"ס. הדרך גרועה והנסיעה ברוטו אורכת כחצי שעה. המקום פתוח בכל יום. בסיור: תיאטרון בדרום-מערב העיר, הצופה לכיוון הנהר. הוא היה מקורה בתקרה אוקטגונלית (כנראה אודיאון). ממפלס מעליו נמצא אולם גדול הנקרא "אולם עתיק": Tamaris Darbazi ומעליו Uplistulls Eklesia - "כנסיית הנסיך."
40 דקות נסיעה לכפר Ateni. בקצהו כנסיית Ateni Sioni . הדרך יפה מאד. נוסעים לאורך קניון בין הרים ובו נחל זורם. לאורכו גדלה צמחייה ירוקה. בערוצים בתים כפריים. מומלץ לעצור כמה מאות מטרים לפני הכנסייה, לרדת בדרך עפר אל הכפר ולהגיע מאחור אל הכנסייה. משך ההליכה – כשעה. ארוחת צהרים בגורי או בפיקניק ונסיעה לקוטאיסי (Kutaisi) שבמחוז אימרטי (Imereti) . משך הנסיעה 3-4  שעות כולל עצירות בדוכנים האופים לחם וקולעים סלים.
ניתן לנסוע בדרך מרהיבה (וקשה) הרבה יותר, דרך Chiatura :
המשך מערבה עד ל Gomi- משם פנייה צפונה, לנסיעה בציר המקביל לציר התנועה הרגיל מטביליסי לקוטאיסי. נסיעה יפהפייה בת כשעתיים (מגורי) עד למנזר Mgvimevi שעל המצוק. הביקור אורך כ-¾-1 שעה. המשך נסיעה לכנסייתKatshi  אליה נוסף במאה ה-11 אמבולטוריום מרשים. כעבור כ-10 דקות של נסיעה בנוף גירני ירוק להפליא מגיעים לעמוד גיר טבעי הנקרא Katshi  Colomn. הליכה של חצי שעה לעמוד ובחזרה.
בקוריאני (Bakuriani)
אזור הררי מתון יותר, בקווקז הקטן. באזור אתר סקי ושפע ל מסלולי הליכה רגליים בהרים המיוערים.נסיעה נוחה יחסית עד ל- Borjomi - אתר ובו מעיינות חמים. נוף של הרים מיוערים. בפארק יש אפשרות לטיול ברכבל. הנסיעה מבורג'ומי לבקוריאן בדרך גרועה.
המלון האולטימטיבי הוא מלון Apolo. מבנה עץ עם אווירה אלפינית ואוכל ביתי מצויין.
וורדזיה (Vardzia)
יום קשה וארוך. להכין ארוחות צהריים ארוזות. נסיעה בת כשעה עד Akhaltsikhe (ממנה ניתן להגיע למעבר הגבול עם תורכיה הנמצא במרחק של 20 ק"מ מערבה משם. מאחלציחה מדרימים כשעתיים וחצי למצודת חרטביסי (Khertvisi) מהמאה ה-11. התצפית על המצודה מאד יפה. בפנים אין כמעט מה לראות. מדובר בטיפוס של רבע שעה. זמן ברוטו כולל של 45 דקות. לדעתי מיותר. אפשר לחנות למרגלות המצודה, לחצות את הגשר התלוי על הנהר ולצלם מעברו השני של הנהר.
8 ק"מ אחרי חרטביסי נמצאת צונדה Tsunda)). עד המאה ה-9 היתה בירת ג'ווחטי נשלטה על ידי האֱרִיסְטָוִי (דוכס). כיום כיום זהו כפר קטן הנקרא בשם הפשוט: Nokalakebi שמשמעו "העיר שהיתה אמורה להיות כאן". במקום נותר מונומנט אחד ששווה עצירה, וזוהי כנסיה מהמאה ה-12, מעוטרת להפליא. ק"מ אחד אחר כך נמצא מבצר Tmogvi, במקום הזה נהר מטקוארי זורם עמוק בקניון ואין גשר לחצותו. המבצר נראה כבלתי נגיש לחלוטין ולאורך ההיסטוריה היה כמעט תמיד בלתי חדיר. האגדה מספרת כי בעלת הארמון זרקה פעם את מפתחות המבצר אל האויב, שהיה גם מאהבה. בעלה, מיואש מהבגידה הכפולה, אכף את סוסו וצלל אל הנהר למטה.
סך הכול זמן הנסיעה מבקוריאני לוורדזיה – 4 שעות.
ביקור בן כשעה וחצי ברוטו בעיר המערות Vardzia (מאות 12-13), הנחשבת לאתר הלאומי של גאורגיה. בכנסייה בולט הציור של המלכה תמר עם אביה, טרם נישואיה. מהכנסייה עולה מחילה כמה קומות למעלה. יש צורך בפנס. אפשר לרדת במנהרה המובילה אל שכבת מי התהום. לרדת מהמצודה למטה דרך מחילת הסתרים. מכאן, כשלש שעות נסיעה חזרה לבקוריאני. אפשר כמובן להמשיך מכאן דרומה, לארמניה. הנסיעה מוורדזיה לגבול הארמני אורכת  3-4 שעות. מרחק של 143 ק"מ.
קוטאיסי (Kutaisi)
הנסיעה מבקוריאני לקוטאיסי אורכת כ- 4½. שעות בדרך יפה מאד. בדרך ניתן לראות דוכנים ובהם כפריים מוכרים לחם המיוצר במקום, קרמיקה ודבש.
באמצע הדרך לערך, מגיעים לכפר Ubisa. במקום כנסייה מהמאה ה19- עם פרסקאות. המקום מאד ציורי. הכנסייה נמצאת בגן ובו כנסייה יפה.
קוטאיסי (Kutaisi) היא העיר השנייה בגודלה בגאורגיה. מומלץ לבקר בכיכר המרכזית בה ניצב בגאון פסלו של המלך "דוד הבנאי" וללכת משם רגלית לשוק הססגוני.
בעיר רובע יהודי, הנקרא Mtsvane Qvavila (מילולית: פרח ירוק). ברח' Gaponovis  (על שמו של בוריס גפונוב, יהודי שתרגם לעברית את האפוס הגאורגי "עוטה עור הנמר"). במקום שני בתי כנסת. ראש הקהילה והגבאים אינם מדברים עברית, אך עונים לכול השאלות ששואלים אותם.
הרחוב מוביל לפנתיאון בו קבורים אנשי קוטאיסי (ה"קוטאיסבלים"). על גבעה ועליה מגדל מהמאה ה-16, כנסיה רוסית מהמאה ה-19 ובזיליקה מ-1013. משם, לנסוע לבקר בקומפלקס של שלושת הגשרים, שחביס חידי (Chachvis Hidi) הוא העתיק שבהם. במקורו היה גשר חבלים. השרשראות הונחו ב-1866. ציטלי חידי (Tsiteli Hidi) הוכן בפריס, אף הוא בשנות ה-60. טטרי חידי (Tetri Hidi) הונח ב1872. אפשר להקדיש כחצי שעה לביקור בשרידי קתדרלת בגרטי (Bagrati) מהמאה ה-11 כנסיה עם גג הרוס, שמתקיימת בה מיסה מדי יום. בעבר הכנסיה שבתה את הלב בחלל שנקרע בגגה. כעת הקסם פג משום שהאתר נמצא בשיפוצים. אני מניח שהביקור יהיה מרשים יותר לכשיוסרו הפיגומים.
ביקור בקומפלקס המנזרים של גלטי (Gelati) מהמאה ה-12. זמן הנסיעה: חצי שעה לכל כיוון. במקום תמשיחי קיר מרהיבים.  אם נותר זמן, אפשר לבקר במנזר Motsameta מהמאה ה-8.
ארוחת צהרים – מסעדות באזור גלאטי. לטעום גבינה שנקראת סולְקונִי  (Sulkuni).
לינה: בקוטאיסי ההיצע אינו גדול. מלונותBagarti  ו-Imareti  טובים. אווירה משפחתית ואוכל מצוין ניתן לקבל בבית ההארחה של ללי (Lali), סמוך לכנסיית בגרטי.
רצ'ה (Racha)
זה אזור הררי יפה. לטעמי  פחות מרשים מהאזורים האחרים הנסקרים כאן. ייחודו בכפר אוֹני (Oni) ובמרבדי הפרחים המכסים את המדרונות בחודשי האביב (סוף מאי, יוני ואפילו ראשית יולי). נסיעה יפהפייה דרך אגמים מלאכותיים: Zeptapon ו-Tripul. ב Shaori נמצאת הכנסייה המרשימה Nikortsminda (סנט ניקולס) המעוטרת כולה בתבליטים יפהפיים. בפנים פרסקות מהמאות ה16-17. משם נסיעה בת שעתיים עד אוני (Oni). לינה ב- Paata G.H.- מקום חביב ובו ארבעה חדרים גדולים.
ביום המחרת, נסיעה בת כשעה וחצי דרך כפרים ציוריים. טיפוס בג'יפ עד ל-Chiora (כיפה בגובה של 2486 מ') אל מול הרBurjula  המתנשא לגובה של 4000 מ' (ממול שתי קרניים: מימין - Shoda ומשמאל – Logora). מסלול מאד "שוויצרי" ביופיו.
כדאי לנסוע לכפר הציורי Tsedisi. ממנו טיפוס רגלי לפסגה שאורך כארבע שעות. טיול יפהפה. בראשית חודש יולי המדרונות כולם היו מכוסים בפרחים. לינה – אוני.
למחרת, סיור בשוק וחשוב מכך, בבית הכנסת של אוני. זהו  מבנה יפהפה מ-1895. בית הכנסת התפרסם כאשר סטלין רצה למוטט אותו במסגרת מלחמתו במבני דת, אך נשות הקהילה על תינוקותיהן סירבו להתפנות, עד שהחיילים ויתרו.
אפשר לשוב באותה דרך בה באנו ולהגיע לקוטאיסי בשלוש שעות. אנו נסענו דרך כנסיות Sori  ו- Barakoni מעל ובתוך קניון מרהיב. בדרך עוברים דרך הכפר Khvanchkara  שהוא כפר בו מגדלים ענבים בשם זה ומייצרים את היין המובחר בגאורגיה.
ראה מצגת מאזור סוונטי
סוונטי (Svaneti)
סוונטי או סוונטיה, סואניה במקורות העתיקים (Suania), הוא מחוז היסטורי – גיאוגרפי בגאורגיה, במדרונות הדרומיים של הקווקז הגבוה, בעמקים העליונים של נהרות ריוני Rioni)), אנגורי (Enguri) ו- Tskhenistskali .מוקף בהרים שפסגותיהם מתנשאות לגובה לגבהים של 3000-5000 מ'. ארבע מהפסגות הגבוהות ביותר של הקווקז נמצאות במחוז זה: הר שחארה Shkhara)), הגבוה ביותר בגאורגיה (5201 מ'), נמצא בלב המחוז. פסגות אחרות ידועות הן  Tetnuldi (4974 מ'), שותא רוסתוולי, (4960 מ'), אושבה (Ushba 4710 מ') ואליאמה (4525).  זהו האזור המיושב הגבוה ביותר בקווקז. האקלים לח ומאופיין על ידי הרוחות המגיעות מהים השחור. כמות השקעים השנתית הממוצעת נעה בין 1000 ל-3200 מ'. הכמות הגדולה ביותר היורדת בקווקז. בחורף יורדים כאן שלגים כבדים. יחד עם זאת, הטמפרטורות אינן יורדות לערכים גבוהים, בשל השפעתו הממזגת של הים השחור.
האזור נודע הן בנופיו ההרריים והן במגדלים המעטרים את כפריו. ראשית המגדלים כנראה במאה ה-12 ומטרתם היתה להגן על תושבי הכפרים מפני פלישות של שכניהם הרעבים. המגדל בראש הכפר שימש לתצפית ומהגדלים שבמרכזו, כמקום מקלט. עם הזמן בנה כל איכר מגדל לתפארת ביתו וכל אדם התחרה למי יש גדול יותר.
האזור מאד מבודד ומרוחק. המכונית הראשונה הגיעה לכאן בשנת 1935. תוך שימוש בהרבה דינמיט. רק ב-1975 התחברו תושבי מסטיה לרשת הטלוויזיה. סוונטי שומרת על השקט המדיביאלי שלה. אחד ממדריכי הנסיעות הגדיר אותה  כווריאציה קווקזית של "שובו של מרטין גר".
הסוונים חיים כאן החל מהאלף השני לפני הספירה וכנראה שהמגדל הראשון נהנה כבר במאה ה-1 לפני הספירה. כבר ההיסטוריון הרומי סטראבו שיבח את כוחם ואומץ לבם. הסוונים הם תת-קבוצה של גאורגים, שנוצרו במאות ה-4-6 אבל נותרו בתרבותם סממנים פאגאניים. כך למשל הם זובחים אייל ומותירים את קרניו על המזבח. הם נודעו במשך שנים במלחמות האכזריות שלהם. דגל המלחמה שלהם היה אריה והדבר תאם את אומץ לבם . הפלישה המונגולית לא הגיעה לסוונטי והאזור הפך לשמורה תרבותית. גם מאוחר יותר, בין הפלישות העות'מניות לנגישות הפרסיות, נשאר האזור עצמאי ומבודד, משום כך הבריחו לכאן הכמרים את אוצרות הכנסיות. חלקן הקטן נמצא במוזיאונים וחלקם, כך אומרים בבסיסי המגדלים.
סוונטי הוא היעד האולטימטיבי לטיולי ג'יפים וטיולי רגל. הנסיעה מקוטאיסי דרך זוגדידי לוקחת יום שלם. כדאי להקדיש חצי יום לשיטוט באזור המגדלים במסטיה ובמוזיאון הפולקלור שלה. כמו כן, אפשר לנסוע בג'יפ עד לגשר ממנו הולכים כ-3 ק"מ עד לקרחון. הכפר היפה ביותר באזור מסטיה הוא אושגולי, אליו ניתן להגיע בנסיעה של שעתיים וחצי. מומלץ בחום טיול רגלי ממסטיה אל זבשי (Zabeshi), משם אל אדישי (Adishi), אל פריאלי (Priali) ואל אושגולי (Ushguli). הקטע מאדישי לפריאלי דורש חצייה רגלית של הנהר. זו עלולה להיות משימה מורכבת מעט בראשית הקיץ. לכן מומלץ לשכור לשם כך סוס באדישי. מאושגולי ניתן ללכת רגלית לקרחון שמעל הכפר ולשוב באותו יום. לנוסעים בג'יפ, מומלץ שלא לשוב אל מסטיה, אלא להדרים אל לנגודחי (Langodechi), בדרך יפהפייה ומשם אל קוטאיסי.
מקוטאיסי ניתן שלוב לטביליסי, או לחילופין, לרדת אל בטומי (Batumi) שלחוף הים השחור.