יום רביעי, 23 בנובמבר 2016

טיול מאורגן לגאורגיה בהתאמה אישית

טיול מאורגן לגאורגיה בהתאמה אישית

שלום רב
דרך מלון גראנד פאלאס  טביליסי ( Hotel Grand Palace Tbilisi ) תוכלו לקבל טיול מאורגן בהתאמה ארישית לזוגות, משפחות וגם קבוצות


ניתו ליצור קשר דרך האתר ולקבל את כל הפרטים
http://grandpalacetbilisi.com/


גיאורגיה הופכת ליעד תיירותי מועדף על ישראלים בגלל מרחק טיסה קצר, מחירים נוחים ותנאי מזג אוויר אידיאליים לכל אורך השנה. בנוסף, יש הרבה מה לעשות בגיאורגיה והגבול עם חוף הים השחור מבטיח חוויה בלתי נשכחת
נמרוד דקר | 20.11.16



הרפובליקה של גיאורגיה ידועה בישראל גם בתור "גרוזיה", ובשנים האחרונות היא הפכה מוקד עלייה לרגל עבור תיירים מכל רחבי העולם. כמו מדינות נוספות במזרח אירופה, גם גיאורגיה מצליחה לשלב בין מחירים נוחים, אתרים היסטוריים ומגוון עצום של אטרקציות.

גיאורגיה גובלת עם רוסיה בצפון, אזרבייג'ן במזרח וארמניה וטורקיה מדרום, אז אין פלא לגבי ההשפעות התרבותיות והצבעוניות השולטת ברחובות. בגיאורגיה יש אתרי ספורט חורף ואתרי גלישה, אתרי נופש ימי עם אופנועי ים ופעילויות מים ואקלים נוח כמעט לכל אורך השנה. ישראלים לא נדרשים להציג אשרת כניסה לגיאורגיה ויש טיסות ישירות מבן גוריון לעיר הבירה טביליסי. משך הטיסה כשעתיים ורבע והמטבע המקומי נקרא לארי, שמחולק ל-100 טטרי. 

כמות המשקעים מתחלקת בצורה אחידה בין עונות החורף והקיץ והמחוז בעל הסיכוי הגבוה ביותר לירידת גשם הוא אג'ירה ויער הגשם הממוזג מטירלה. כמו כן, כדאי להזכיר שגאורגיה נמצאת לחופו של הים השחור והיא משופעת במשאבים טבעיים רבים. משאבים אלו משמשים תשתית מצוינת לטיולי ג'יפים בגיאורגיה ונהיגה עצמית באזורים הכפריים.

ישראלים כובשים את גיאורגיה בגלל שהיא מציעה תנאי מזג אוויר מושלמים לחופשה קצרה או ארוכה. הטמפרטורות הממוצעות בטביליסי הן 5 מעלות בדצמבר עד פברואר, אך במרץ עד מאי הן עומדות על 15 מעלות בממוצע, ביוני עד אוגוסט על 25 מעלות ובספטמבר עד נובמבר על 18 מעלות. המשמעות היא שבעוד יבשת אירופה מתקררת, המחירים בגיאורגיה צונחים ומזג האוויר נשאר יציב ומזמין.


אפשר למשל להקדיש את הטיול במדינה למסלולים באזור אלפיני של הרי הקווקז, או לבחור כיוון שונה לחלוטין עם חופשה בחוף ים בעל אקלים סובטרופי. אפשרות נוספת היא לתאם טיול מאורגן לגיאורגיה ולנצל היטב את הזמן הפנוי בין אתרי הבילוי והאטרקציות.

המטבח הגיאורגי מזמין אתכם לארוחת טעימות

אי אפשר לדבר על גיאורגיה בלי להזכיר את המטבח המקומי. התפריט הגרוזיני מצליח לשמור על הייחודיות שלו כבר הרבה שנים, ומי כמו הישראלים יודע להעריך את זה. הוא מתאפיין בשימוש באגוזי מלך להסמכת מרקים ובשילוב נהדר בין צמחי תבלין, שום וביצים. את אגוזי המלך תמצאו בגיאורגיה גם על גבי קינוחים מצופים קרמל ולמעשה כחלק בלתי נפרד מכל ארוחה.


אם סיימתם את הטעימות מהמטבח הגרוזיני ועוד יש לכם כוח לשופינג, תנו עדיפות לשווקים שמוכרים עבודות קרמיקה, עבודות רקמה ותכשיטים. אלו מוצרי הדגל של גיאורגיה ומאפיין בולט של התרבות המקומית. בנוסף, מומלץ לבדוק מקרוב את היינות המקומיים, השטיחים והממתקים הטיפוסיים. 

כל הזכויות שמורות לאתר online

שתיים מהערים היפות של גיאורגיה – טביליסי ובאטומי

שתיים מהערים היפות של גיאורגיה – טביליסי ובאטומי

עד לאחרונה הייתה גיאורגיה יעד פופולרי שמשך אליו יותר הרפתקנים מתיירים רגילים. היום, מגיעים למדינה זו יותר ויותר מבקרים שבאים להתפעל מההרים המדהימים, מהמאכלים הטעימים ומהאירוח הידידותי והחם של תושביה. בגיאורגיה תוכלו להתרשם מהעמקים הירוקים עם הכרמים המשתרעים לכול עבר, מהכנסיות ומגדלי השמירה העתיקים שממוקמים בנוף ההררי הנפלא ולבלות חופשה מדהימה באחת המדינות היפות עלי אדמות, שמתאימה לנופשים על שפת הים, להולכי רגל, לרוכבי אופניים, לרוכבי סוסים או לגלשנים.
הרפובליקה של גיאורגיה, שמוכרת אצלנו גם בשם גרוזיה, שוכנת באירואסיה באזור הקווקז, על חופו המזרחי של הים השחור. המדינה גובלת בצפון עם רוסיה, במזרח עם אזרבייג'ן, בדרום עם טורקיה וארמניה, וממערב לה פרוש הים השחור על חופיו המדהימים.
אם בחנתם לאחרונה את האפשרות לרכוש חבילות נופש לגיאורגיה מובטחת לכם חופשה מיוחדת במינה. יש בגיאורגיה מספר רב של אתרים ואטרקציות שלא יספיקו לחופשה אחת בלבד, הפעם נתמקד בתיאור קצר של שתיים מהערים היפות ביותר במדינה טביליסי (Tbilisi) ובאטומי (Batumi).
טביליסי (Tbilisi)
טביליסי, עיר הבירה, היא היהלום שבכתר של גיאורגיה. טביליסי עדיין מצליחה לשמר את אווירת העיירה הקטנה שאותה אפשר לחוש ברוב השכונות המקסימות שלה, למרות העובדה שהיא העיר הגדולה ביותר במדינה. טביליסי מציגה תפאורה מרשימה בדמות העמק העמוק של נהר מטקווארי (Mtkvari), אדריכלות ציורית וסצנות תוססות ובלתי פוסקות של תרבות ואומנות. עם התוספות של המאה ה-21 שהתווספו לעיר העתיקה תוכלו ליהנות כאן מבתי קפה מאירי פנים, מסעדות איכותיות, ומקומות לינה החל מאכסניות לתרמילאים ועד לבתי מלון בינלאומיים בני חמישה כוכבים, ברים ומועדונים, מוזיאונים משופצים, גלריות, פארקים, כיכרות מקסימים ורחובות שכיף לטייל בהם.
בטביליסי תחבורה מודרנית וקמצוץ של אדריכלות עכשווית שמושכת את העין. אבל עדיין לא נס ליחה של העיר העתיקה. טיול בגיאורגיה יביא אתכם לטביליסי הישנה שממוקדת בחלקו הצר של העמק, עם הסמטאות המפותלות, הכיכרות הירוקות, הכנסיות המרשימות בכול מקום אליו תביטו ומבצר נאריקאלה (Narikala) העתיק מהמאה ה-17.
העיר באטומי (Batumi) באזור אדג'ארה (Adjara)
אזור אדג'ארה נמצא בפינה הדרום מערבית של ג'ורג'יה ומציע לכם חופשה מדהימה על חופי הים השחור. באטומי, בירת הקיץ החדשה של אדג'ארה, היא יעד מועדף על רוב תושבי המדינה כמו גם על התיירים שמחפשים חופשה קיצית נעימה עם אווירת מסיבות לוהטת באוגוסט. בעיר צצו מלונות חדשים ואטרקציות תיירותיות כפטריות לאחר הגשם, אבל היא עדיין שומרת על הקסם הישן שלה שמקרין אלגנטיות בסגנון ה-בל אפוק (belle époque) מלפני מאה שנים. האווירה כאן נינוחה עם שפע של חדרי אירוח, מסעדות טובות וחיי לילה תוססים. כל אלה ועוד מצפים לכם לאחר שתזמינו חבילות נופש לגיאורגיה במחירים אטרקטיביים.
למרות שרוב חופי אדג'רה מכוסים בעיקר באבנים, האקלים הסובטרופי מבטיח נוף יפה ומדהים עם גבעות שעולות ומשתפלות להן מאחורי החוף ופסגות שמתרוממות לגובה של 3000 מטרים.
רוב תושבי אדג'רה שהיו תחת השליטה העות'מאנית מהמאה ה-16 ועד לשנת 1878, התאסלמו, אבל עדיין המוסלמים מהווים היום רק כ-30% מכלל האוכלוסייה.
כל הזכויות שמורות לאתר אשקלונים

יום חמישי, 25 באוגוסט 2016

The 10 Dishes That Will Make You Fall in Love With Georgian Food

[Photograph: Courtesy of Georgian National Tourism Administration]
georgian-food-General.jpg
When you arrive in Tbilisi, border agents don't just stamp your passport; they hand you a bottle of wine. It's a fitting welcome to Georgia, a mountainous country sandwiched between Europe and Asia, where dinner guests are exalted as "gifts from God" and traditional feasts called supras unfold in biblical proportions, sometimes lasting for days on end.
It's easy to lose track of time at the Georgian table. On a recent visit to the country's capital, I joined some friends for a dinner that entailed a dizzying array of salads, followed by steaming vats of heady stews and braises, gallons of orange wine, and occasional forays into polyphonic harmony, a signature feature of Georgian folk music. Staggering back to my hotel at 4 a.m., stuffed and delirious, I felt like I had emerged from a culinary fever dream.
The good news is, you no longer have to board a flight to the Caucasus to have a supra. In New York City alone, five Georgian restaurants have sprung up in the last three years. Georgia's distinctive orange wine, once known to only the savviest sommeliers, is now cropping up on wine lists across the country (some are even dubbing it the new rosé). And for DIYers, there's Darra Goldstein's encyclopedic, unrivaled cookbook, The Georgian Feast, newly released in second edition.

THE GEORGIAN PALATE

20151008-georgia-map.jpg
[Photograph: Shutterstock]
So why are food lovers drawn to this faraway sliver of terrain smaller than South Carolina? For starters, it's hard to find dishes anywhere that so deftly intermingle Eastern and Western techniques: platters of soup dumplings, called khinkali, are as big an attraction in Tbilisi as they are in Shanghai, while Georgia's supple flatbreads parallel India's best naan, puffed and scorched on the inner walls of traditional clay toné ovens.
The similarities aren't coincidental. Sitting at the midpoint of ancient East–West trade routes, Georgians had the advantage of being able to cherry-pick the best of what the Greeks, Mongols, Turks, and Arabs were cooking along the Silk Road. When Russian poet Alexander Pushkin asserted that "every Georgian dish is a poem," I like to think he wasn't referring just to flavor and artful presentation but also to the coalescence of cultures on the plate.
Despite these outside influences, Georgian food remains steadfastly true to itself. Sure, meat stews may take on a sweet-tart dimension as they do in Persia, but pomegranate juice and sour fruit leather are more likely at work here, rather than the prunes and apricots thrown into the pot farther east. And while Georgian tomato salad, a mainstay of the summer table, resembles Mediterranean versions in appearance, it diverges in flavor with toasty notes from unrefined sunflower or walnut oil.
In fact, walnuts are the workhorse of Georgian cooking. An essential ingredient in menu stalwarts like chicken bazhe and vegetable pkhali (chopped salads), in pulverized form it's often employed in the same way that the French use butter: whisked into soups and sauces to add richness and body. Coarsely chopped and candied in honey, on the other hand, it makes for a satisfying if simple dessert called gozinaki.
Throughout Georgia, cooks are die-hard about sourcing the best local produce—that is, if the ingredient isn't already growing in their backyards. Perhaps it's this loyalty to freshness that explains why regional differences in Georgian cuisine have endured into the 21st century, despite the arrival of Carrefour and other international supermarkets. In the western provinces of Adjara, Guria, and Samegrelo, for instance, stews tinged brick-red with adjika (chili-garlic paste) will have you reaching for your water glass. Due east, where the cuisine is milder, the scantily spiced grilled meats of Kakheti are a study in minimalism.
Variables aside, there are certain dishes you shouldn't leave Georgia (or a Georgian restaurant) without tasting. These are the non-negotiables—the unforgettable bites that keep Georgia on my mind, and in my kitchen.

KHACHAPURI ADJARULI


khachapuri-tourism-board.jpg
[Photograph: Courtesy of Department of Tourism and Resorts of Ajara A. R.]
A molten canoe of carbohydrates and dairy, the quantity of sulguni cheese alone in khachapuri Adjaruli is enough to land a lactose-intolerant friend in the ER. But the decadence doesn't end there. Seconds after the bread is pulled from the toné, a baker parts the cheese to make way for a final flourish: hunks of butter and a cracked raw egg. When the bubbling mass is placed before you, you must wield your spoon fearlessly and, working from the yolk out, vigorously swirl the ingredients together until hypnotizing spirals of orange and white begin to appear. At this point—and God forbid the mixture get cold—tear off a corner of bread and dunk with conviction.
This is how Adjarians eat khachapuri, an umbrella genre of cheese-filled breads that are sold hot at hole-in-the-wall bakeries around the country. While each region has its favorite iteration of khachapuri—vegetables, meats, or legumes may be added—khachapuri Adjaruli has eclipsed the competition to become Georgia's national dish.

CHURCHKHELA

churchkhela-shutterstock_290904899.jpg
[Photograph: Shutterstock]
Perhaps the most eye-catching Georgian food of all, churchkhela are the lumpy, colorful confections hanging in storefront windows, which tourists often mistake for sausages. Making churchkhela takes patience and practice: Concentrated grape juice (left over from the yearly wine harvest) must be poured repeatedly over strands of walnuts. Each layer is left to dry until a chewy, waxy exterior envelops the nuts. Packed with protein and sugar, churchkhela have even gone to war alongside the Georgian military, which relied on them as a source of shelf-stable nutrition. Nowadays, churchkhela are more often served at home with postprandials and coffee, but I have a hunch that they'll be gracing American cheese boards in the near future.

KHINKALI


[Photograph: Max Falkowitz]
They say you can judge a good khinkali, or Georgian soup dumpling, by how many folds it has: Tradition dictates that fewer than 20 is amateurish. But when a platter of pepper-flecked khinkali hits the table, counting pleats is never anyone's first priority. Eating the khinkali is, and it requires urgency and exacting technique; without learning the latter, you risk being teased if you're in Georgian company. First and foremost, khinkali is finger food: Make a claw with your fingers and grab onto the dumpling from its topknot. Then, biting a small hole in the side, tilt your head back to slurp out the broth before sinking your teeth into the filling. Discard the topknot, take a swig or two of beer, sigh with pleasure, and repeat.
Historians speculate that khinkali, which bear a striking resemblance to Central Asian manti, were first brought to the region by the Tartars, who ruled what is now Georgia and Armenia for most of the 13th century. Today, the bestsakhinkles (khinkali houses) are said to be found in Pasanauri, a village 50 miles north of Tbilisi, where wild mountain herbs like summer savory and ombalo mint accent the filling. If a khinkali pilgrimage isn't in the cards, though, Khinklis Sakhli is a favorite neighborhood spot among locals in Tbilisi.

AJAPSANDALI

2_Ajapsandali.jpg
[Photograph: Courtesy of Georgian National Tourism Administration]
Among the many riffs on ratatouille served throughout Europe and the Middle East, west Georgian ajapsandali stands out. For one, it's unapologetically spicy, with garlicky adjika taking a central role. And unlike its Mediterranean counterparts, in which the vegetables are too often reduced to mush, ajapsandali is an oven-roasted medley of firm eggplant and crisp bell peppers, lightly bound at the last minute with fresh tomato purée and livened up with a flurry of chopped cilantro. While customarily served in the final months of summer, when tomatoes and eggplant are bountiful, ajapsandali's warming and sinus-clearing properties make it optimal winter fare as well.

LOBIO

lobio-shutterstock_108153893.jpg
[Photograph: Shutterstock]
Who knew the kidney bean had such untapped potential? My eyes got wider as I swallowed spoonful after spoonful of lobio at Salobie, a restaurant in Mtskheta dedicated to this very dish. Texturally, lobio falls somewhere between refried beans and soup, a consistency achieved by pounding slow-cooked beans in a mortar and pestle, but the real revelation is in the flavor: A bracing slurry of fried onions, cilantro, vinegar, dried marigold, and chilies is stirred into the pot just before serving.
Lobio's loyal sidekick is mchadi, a griddled cornbread whose only function is ancillary. Reminiscent of Southern cornbread in its crumbliness, white color, and absence of sugar, it's one of the few Georgian breads that doesn't rely on the toné. Anyone with a skillet can make mchadi, which requires just three ingredients (cornmeal, salt, and water) and takes half an hour, start to finish.

MTSVADI

5_Mtsvadi.jpg
[Photograph: Courtesy of Georgian National Tourism Administration]
Mtsvadi is Georgia's catchall name for meat impaled on a stick and cooked over an open flame. Variations on this theme abound in the region, but, in contrast with Turks and Armenians, Georgian cooks tend to be purists, eschewing elaborate marinades and rubs in favor of a liberal dose of salt. The preferred protein here is beef or lamb, cut into chunks and threaded onto a skewer, either on its own or with alternating slices of vegetables. But let me be clear—mtsvadi are anything but bland, especially when accompanied by tkemali, the sour plum condiment that Georgians pour over everything, from potatoes to bread to fried chicken.

TKLAPI

Tklapi-shutterstock_29255215.jpg
[Photograph: Shutterstock]
The first time I encountered tklapi, I thought it was a placemat. Flat, colorful, and over a foot in diameter, this peculiar Georgian specialty, as I would soon find out, is actually a Fruit Roll-Up at its most primal: puréed fruit, spread thinly onto a sheet and sun-dried on a clothesline. There are many types of tklapi; the sweet versions—like those made from fig or apricot—make a terrific snack out of hand, while sour ones—intense with tart cherries and foraged plums—are best used as souring agents in soups and stews. To find the best tklapi, stop at any of the rickety roadside shacks selling the stuff along the highways outside of town. While the villagers may not speak English, you can rest assured that you're getting a handmade product.

KHARCHO

kharcho-shutterstock_172666880.jpg
[Photograph: Shutterstock]
Kharcho is Georgian comfort food at its finest, and it's become so popular throughout the region that Russians have incorporated it into their rotation of winter standbys. Amber in color and redolent of garlic, khmeli suneli (a Georgian five-spice blend), and cilantro, kharcho begins with chicken or beef, which is seasoned and seared before it's tucked into a sauce enriched with walnuts and perked up by torn bits of sour tklapi. After a couple of hours, when the meat is infused with spice and falling off the bone, the kharcho is ladled into bowls and served alongside baskets of chewy shoti bread, a savory vehicle for any leftover juices.

PKHALI

7_Beet-Pkhali.jpg
[Photograph: Courtesy of Georgian National Tourism Administration]
In a country where meat was historically reserved for special occasions, it's no wonder that elaborate vegetarian dishes continue to take center stage in Georgia's culinary canon. Pkhali, a family of salads that might be better described as vegetable pâtés, are made with whatever vegetable is on hand (beets, carrots, and spinach are common) and served over bread. The method is foolproof, to boot: Just boil the veg of choice, purée, and squeeze in some lemon juice, minced garlic, and a handful each of cilantro and ground walnuts for good measure. Georgian cooks will often whip up several types of pkhali, plating them side by side and sprinkling the tops with pomegranate seeds.

http://www.seriouseats.com/2015/10/introduction-to-georgian-food-must-try-dishes.html#comments

יום ראשון, 21 באוגוסט 2016

טיולים מאורגנים גאורגיה

טיול מאורגן לגאורגיה- טביליסי
מלון גראנד פאלאס טביליסי , גיאורגיה
רמה גבוה שירות איכותי אוכל משגע כמובן האוכל הגיאורגי , המלון ממוקם בנקודת תצפית מדהימה , המרפסות במלון עם נוף 360 מעלות עיר העתיקה, הרי טביליסי המוארים החשיכה .

בקיצור נוף מדהים http://www.grandpalacetbilisi.com/



יום שישי, 12 באוגוסט 2016

מתכננים טיול לגיאורגיה??

מתכננים טיול לגיאורגיה

לא מאוד רחוק מישראל נמצאת גיאורגיה, מדינה שמציעה למבקרים בה שלל אטרקציות מעניינות, נופים ייחודיים ופינוקים מיד התושבים המקומיים, שהם אולי המארחים הטובים ביותר בעולם. אם אתם מחפשים לעצמכם יעד חדש ושונה לחופשה הקרובה שלכם הרשו לנו להמליץ לכם על המקום המופלא על זה. בעוד רבים חוששים לנסוע למקומות שונים באירופה, בוודאי התיירים הישראלים שמודעים לצורך בשמירה על ביטחונם האישי, נדמה כי טיול בגיאורגיה הוא פתרון מופלא גם לאתגר הזה. זאת משום שמדובר במדינה ידידותית מאוד לישראל, ובמהלך הטיול בה תמצאו שלל אתרים יהודיים, שרידים לימים שבהם הייתה כאן אוכלוסייה יהודית לא קטנה שברובה נמצאת כיום בישראל. אם כן, רגע לפני שאתם מחתימים את הדרכון ומהדקים את חגורת הבטיחות הרשו לנו להתמקד בשתי המלצות עיקריות – בית מלון אידאלי להניח בו את הראש בלילה, ואטרקציות עיקריות שפשוט אסור לכם להחמיץ.

בחירת בית מלון בגיאורגיה


אחד הפרטים החשובים בשלב התכנון הוא בית המלון שבו תלונו. אין זה משנה אם אתם נוסעים לשני לילות או לשבוע, בית המלון שבו תשהו יהיה הבית שלכם למשך הזמן הזה. משום שכך, חשוב שתוודאו שאתם בוחרים מלון שמתאים לצרכים האישיים שלכם, שנמצא במיקום מרכזי ושמציע לכם אירוח ברמה גבוהה. לדוגמה, אם תלונו במלון Grand Palace תמצאו שהמקום עצמו מרשים ביופיו ובעיצובו, שחדר האוכל מציע ארוחות בוקר מפנקות – ואם תבקשו מראש תקבלו גם ארוחה כשרה, וכן תגלו מבחר חדרים שיכולים להתאים בדיוק לכם. החדרים שונים ביניהם בגדלים ובעיצובים, כך שבין אם אתם מטילים לבד, עם חבר טוב, עם בת הזוג או עם הילדים, תוכלו לבחור חדר שמתאים במיוחד עבורכם. יתרה מכך, ב-גראנד פאלאס טרבילסי תקבלו גם גישה חופשית לאינטרנט אלחוטי ואפילו תצפו בערוצים ישראליים על המרקע. מה עוד צריך?

משלבים ג'יפים במסגרת הטיול


עוד טיפ אחד קטן וחשוב קשור לאטרקציות האפשריות, ולאחת עיקרית. בעודכם מתכננים טיול לגיאורגיה מומלץ שתבחנו את האפשרות לצאת לטיול ג'יפים. בין הגלריות, הסמטאות הציוריות והמוזיאונים הייחודיים יש בעיר הזו לא מעט נופים מרהיבים ביופיים, ואל תשכחו את הרי הקווקז שאותם תוכלו לזהות כמעט מכל עבר. טיול בגיאורגיה שכולל גם מסע ג'יפים הוא ללא ספק טיול ייחודי שמשלב את האתרים ההיסטוריים החשובים ביותר עם ההרים התמירים ועם האוכלוסייה המקומית שהיא ללא ספק מסקרנת כשלעצמה. תוכלו לצאת לטיולי ג'יפים מאורגנים ולהגיע לנקודות התצפית המומלצות והטובות ביותר, וגם לשלב במסלול אירוח אצל משפחה מקומית שתדאג להוכיח לכם שהגיאורגים הם אכן המארחים הכי טובים שיש. למסע הזה מומלץ להגיע עם בטן ריקה כדי שתוכלו ליהנות משפע האוכל והיין שיוגשו לכם, והרי אם לא תאכלו תפגעו ברגשותיהם, ואת זה אתם בוודאי לא רוצים לעשות. אין ספק, זוהי החופשה האידאלית ביותר עבורכם.

כל הזכויות שמורות ל- http://www.grandpalacetbilisi.com/

יום שבת, 25 ביוני 2016

לוגו נחמד של מלון בטביליסי

שלום רב
עשיתי ניסיון לעשות סרטו חמוד וקצר למלון Grand palace Tbilisi אשר גם נותר שירותי יעוץ וטיולים בכל רחבי גאורגיה


Hotel Grand Palace Tbilisi
למעונינים צרו קשר :
www.grandpalacetbilisi.com

בואו נראה איך יצא הסרטון הקצר
לחצו כאן



יום חמישי, 23 ביוני 2016

טיולים לגאורגיה /טביליסי- Hotel Grand Palace Tbilisi | להזמנות: 054-3378258

שלום רב
לפני שנה אנו סיימנו את בניית והשקתו של מלון האיכותיTbilisi Hotel Grand Palace בבירת גיאורגיה - טביליסי. המלון "גראנד פאלאס טביליסי" מכיל 31 חדרים, החדרים שלנו מפוארים, ומאובזרים וכוללים בתוכם אינטרנט אלחוטי זמין וחופשי, טלוויזיה בלוויין כוללים ערוצים מישראל, מיזוג אויר דיגיטלי, מיטות רחבות וזוגיות, אמבטיה מאובזרת, וכמובן פינוקים נוספים כיאה למלון שלנו. מהמלון משתקפת טביליסי על כל גווניה החל מהצד הכפרי והעתיק מצד אחד וכלה בצדו השני העיר החדשה מרכז הסחר של גיאורגיה. מלון “גראנד פאלאס טביליסי” הינו מלון שערוך לארח משפחות , אנשי עסקים בכל עונות השנה, מסלולי טיולים, אירועים, עוד. לרשותנו אולם אירועים בן 100 מטר רבוע, ומעל הגג במרחב של 200 מטר המשקיף אל הנוף של גיאורגיה היפה. המלון ממוקם במרחק של 10 דקות נסיעה משדה התעופה בו ינחתו המבקרים, וכ -5 דקות ממרכז הסחר של גיאורגיה - טביליסי.
לרגל פתיחת העונה החדשה אנו מציעים עד 15 אחוזי הנחה למשפחות ובודדים, ועד 20 אחוזים לקבוצות.
הנהלת המלון תשמח להיות חלק ממערך השיווק שלכם ולהעניק לכם את עמלת המשרד כמקובל או כפי שיסוכם בין ההנהלה לבין משרדכם.
צוות המלון מציע מסלולי טיולים מומלצים בטביליסי, מסעדות מומלצות, אטרקציות, וכל פעילות שיכולה להנעים את זמני השוהים במלון.
במלון מוגשת ארוחת בוקר חלבית עשירה לא כשרה, אם אתם מקפידים על הלכות הכשרות תוכלו להזמין ארוחת בוקר כשרה מבעוד מועד. כדי להבטיח לעצמכם ארוחה כשרה ציינו זאת במועד ביצוע ההזמנה.
במלון " גראנד פאלאס טביליסי" לא מעשנים ולנוחות המעשנים ממוקמת פינת עישון נעימה מחוץ לכותלי בית המלון.
לכל שאלה ניתן להתקשר:
0543378258




יום רביעי, 22 ביוני 2016

טיולים לגאורגיה - Hotel Grand Palace Tbilisi

שלום רב

ברצוני לעדכן אותכם שבערוץ הזה יעלו כל שבוע סרטונים הקשורים לגאורגיה בנושאים: טיולים, חוויות, מקומות, אוכל וכו'
כדי לראות את הסרטונים ולקבל עדכונים תלחצו ללינק המופיע מטה:

לחצו כאן כדי לראות את הסרטונים


יום ראשון, 10 באפריל 2016

Tbilisi, Georgia Drone Flight

אוכל רחוב מסביב לעולם 1 - פרק 5 - טביליסי


ישי גולן במסע בעקבות אוכל רחוב בעולם. הפעם - טביליסי. ישי לומד להכין את המאכל הלאומי - חינקאלי, מגלה ממתק מקומי בשם צ'ורצ'חולה ומבקר בחנות הגבינות היחידה בעיר. 




חופשת פסח 2016 כשר בבאטומי גאורגיה

יום יהדות גאורגיה 2015, הופעה גדולה באמפי פרק אשדוד. 01.10.2015

גאורגיה קריית גת 2015

יהודי עולמי - מצ'חטה (גאורגיה)

Nika Kocharov & Young Georgian Lolitaz - Midnight Gold (Georgia) Perform...

יהודי עולמי - טבליסי (גאורגיה)

יום חמישי, 3 במרץ 2016

גאורגיה - קאחתי חבל היין

סיור בחבל קאחתי הפורה בגאורגיה דורש יכולת שתייה מרשימה, כי הרי אי אפשר לסרב לעוד גביע (או כד) יין בלי להעליב את המארחים הנדיבים, שמייצרים את המשקה ביקב משפחתי

http://www.grandpalacetbilisi.com
טיולים לגאורגיה 

גאורגיה - קאחתי חבל היין
סיור בחבל קאחתי הפורה בגאורגיה דורש יכולת שתייה מרשימה, כי הרי אי אפשר לסרב לעוד גביע (או כד) יין בלי להעליב את המארחים הנדיבים, שמייצרים את המשקה ביקב משפחתי
השמש שקעה מעל מנזר איקאלתו (Ikalto). קרניה האחרונות האירו באור מחמיא את המנזר העתיק מהמאה השישית, שמונה קילומטרים מצפון לתלאווי (Telavi). בימי הביניים שימש המנזר מרכז תרבותי וחינוכי, ואף המשורר הלאומי שותה רוסטאוולי התחנך כאן. שרידי הכיתות, מגדל האבן שאזוב מכסה את מדרגותיו, הגינה שהנזירים מקפידים לטפח, כל אלה בהקו לרגע בשמש ודעכו. המארחים הגאורגים שלנו שלפו בקבוק של צ'אצ'ה, מין גראפה מקומית חזקה במיוחד, מזגו מהנוזל השקוף־צהבהב לכוסות זכוכית והרימו כוס לחיי חבל קאחתי (Kakheti) היפה שלנגד עינינו.

יין נשפך כמים
בשבע בערב הגענו ליקב שבמרחק רבע שעה נסיעה ממערב לעיר תלאווי. שני רוכבים על סוסים קיבלו את פנינו. שתי מדורות בערו בחצר. על אחת מהן אפו כיכרות לחם עגולות, על השנייה צלו בשר. סביב שולחן ארוך מאוד שהוצב על המרפסת עמדו חמישים כיסאות. שרר קור מקפיא, אבל איש לא הציע לערוך את השולחן בתוך הבית המרווח. "את האווירה של הכרמים, הענבים והיקב אפשר לקבל רק באוויר הפתוח", הסביר אחד המארחים.
 ציור של ניקו פירוסמאני (Niko Pirosmani) המתאר סעודה מסורתית. פירוסמאני (1862־1918) הנציח ביצירותיו סצנות שובות לב מחיי היומיום 
ציור של ניקו פירוסמאני (Niko Pirosmani) המתאר סעודה מסורתית. פירוסמאני (1862־1918) הנציח ביצירותיו סצנות שובות לב מחיי היומיום 

כמויות עצומות של אוכל גאורגי כבר פוזרו על השולחן, וכל שלושה אורחים זכו לקנקן יין אדום מתוצרת מקומית. צוות מלצרים הקפיד למלא את הגביעים ברגע שהיה נדמה שמשהו נלגם מתוכם. חמש שעות נמשכה הארוחה. רוב הזמן אכלנו, אבל מדי פעם קם הטמדה (מנהל השולחן והטקס), הרים כוס ובירך. גם יתר המשתתפים נהגו כך. הם בירכו את בעלי הבית, את הנשים בהיריון ואת אלה שלא הגיעו, את הבנקאים ואת שרי הממשלה (רק אחר כך התברר שאחד הצעירים שישב ליד השולחן מכהן כשר החקלאות של גאורגיה). הם בירכו את ממציא היין (גאורגי כמובן, ומחבל קאחתי לטענתם) ואת האדריכל שבנה את החווה (הוא מת כמה שנים קודם לכן), את הילדים ואת הנשים היפות של טביליסי.
לאחר כשלוש שעות של אכילה רצופה, כשהיה נדמה שהעניין באוכל עומד לדעוך, הוגשו שיפודים ענקיים של בשר צלוי. איש לא חשב שהשעה קצת מאוחרת. "יין של קאחתי יעזור להוריד את זה", הבהיר אחד המארחים שישב לצדי ומזג עוד גביע. כשתהיתי אם אפשר לקבל קנקן מים, לחש לי שכני שבעל הבית עלול להיעלב מכך שאיני אוהב את היין שלו. השיחה נסבה על מסורת היין (כמובן) ועל המקומות שבהם כדאי לבקר בחבל קאחתי. המסקנה הסופית: הכי כדאי להתגורר בתלאווי ולצאת ממנה לביקורים באזור. המרחקים לא גדולים, כמה עשרות קילומטרים לכל כיוון. הכבישים לא במצב טוב, כמה עשרות בורות בכל קילומטר, אבל המאמץ משתלם.
 יקב טיפוסי בגאורגיה. בשקעים מטמינים את כדי היין לחודשים ארוכים
יקב טיפוסי בגאורגיה. בשקעים מטמינים את כדי היין לחודשים ארוכים

השאלה כמה זמן נדרש להיכרות עם חבל קאחתי עוררה חילוקי דעות קשים. חלק מהמארחים טענו ששלושה־ארבעה ימים יספיקו, לעומתם טענו אחרים ששלושה שבועות הם פרק זמן קצר מדי. והיו גם שנעלבו מכך שאנחנו מטילים מגבלת זמן על ביקור בחבל כה אהוב וחשוב.

באחת בלילה הגענו למלון בפאתי תלאווי, מבנה שנפתח זמן קצר קודם לכן כחלק מיקב Teliani Valley, שהוא אחד היקבים הגדולים בקאחתי. המארחים, שלושה צעירים ושתי צעירות שמנהלים את המקום, חיכו בדריכות באולם הקבלה. המקום היה בהרצה, והם רצו לוודא שהכל בסדר וגם, כנהוג, הכינו עבורנו משהו לשתות. עשרים בקבוקי יין אדום ולבן ניצבו לצד קערות עם קוביות גבינה צהובה. מבט אחד בעיניהם הבהיר שאי אפשר להעליב אותם ולעלות לחדר. 


כשסיימנו לברך ולשתות התברר שחסר חדר לאחת מבנות הקבוצה שלנו (במלון שמונה חדרים בלבד). בתוך דקות נסעה האורחת עם אחת הצעירות ללון בבית הוריה. זה נעשה בלי היסוס או התלבטות, כחלק ממסורת האירוח הגאורגי. 

המסורת מחייבת
הסופר הצרפתי אלכסנדר דיומא כינה את חבל קאחתי "הגן הגדול". מעט השתנה מאז בחבל המזרחי ביותר בגאורגיה. אֲפרים ירוקים מאופק לאופק, כרמים עם שורות ארוכות של גפנים ועשרות יקבים שמתחרים ביניהם מי מייצג טוב יותר את המסורת המקומית. מביני עניין טוענים שהיין המקומי טוב, אבל לא מעודן מאוד, איכותי, אבל לא משהו שיביא מדליות בתחרות צרפתית. לגבי הכמויות אין ויכוח: קשה להתמיד בקצב השתייה הגאורגי.

תלאווי, 150 קילומטר מצפון מזרח לטביליסי, היא העיר המרכזית והבירה האדמיניסטרטיבית של האזור כולו. היא בנויה גבוה מעל לנהר אלאזני (Alazani), והרי הקווקז נראים מכל מקום בעיר. במרכז תלאווי ניצבת המצודה המלכותית באטוניסציחה (Batonistsikhe) מהמאה ה־18, מהתקופה שקאחתי עוד היה ממלכה עצמאית. במצודה שתי כנסיות, שרידי מרחצאות מהמאה ה־11 וארמון מלכותי שבו פועל מוזיאון אתנוגרפי גדול.
 פרסקאות במתחם המערות דוד גארג'ה | צילום: משה גלעד
פרסקאות במתחם המערות דוד גארג'ה | צילום: משה גלעד

בכל אוקטובר מתקיים בתלאווי פסטיבל יין שנמשך כמה ימים ומעניק למבקרים הזדמנות להכיר את הפולקלור. הפארק שגובל במצודה במרכז העיר התמלא בימי הפסטיבל בדוכני אוכל ומשקה, וכל היקבים של החבל זכו לייצוג בתערוכת יצרני היין שהתקיימה בהיכל התרבות העירוני, סמוך לחומת המצודה. תזמורות, להקות ריקודי עם וקבוצות של ילדים בתלבושות מסורתיות שִחזרו משהו מההווי המקומי. עשרות גברים סבבו בעיר בלבוש הלאומי השחור כששתי רצועות קליעים מדומים צלובות על חזותיהם. לא היה להם נשק, אבל המסורת מחייבת.

עוד כוסית וגם מערות דוד גארג'ה 
במנזר אלאוורדי (Alaverdi), כ־18 קילומטר מצפון מערב לתלאווי, חגגו בבוקר יום ראשון שלושה טקסי נישואין. זוג אחד נראה בשנות העשרים המאוחרות לחייו, אבל שני הזוגות האחרים נראו כמעט ילדים. "החתן בן 18 והכלה בת 17", הסביר אחד מבני המשפחה. הקתדרלה המרשימה של אלאוורדי ניצבת במרכז מתחם גדול שבו שוכנים גם יקב של המנזר, מרתף יינות, בית מרחץ מימי הביניים ומקום מגוריו של המושל במאה ה־17, כשהחבל היה נתון בשליטה מוסלמית.

מרתף היינות של אלאוורדי עשוי להרשים עד שמגיעים לביקור בצינאנדאלי (Tsinandali), עשרה קילומטרים מדרום מזרח לתלאווי. האחוזה המפוארת של משפחת צ'אווצ'אוודזה (Chavchavadze) שימשה אחד ממוקדי האריסטוקרטיה הגאורגית של המאה ה־19. האחוזה מוקפת גן אנגלי גדול, ובמקום מוזיאון שמתעד את פועלו של המשורר אלכסנדר בן המשפחה. אבל איש לא מגיע לכאן לקרוא חרוזים. הסיבה שבגללה ממלאים אוטובוסים את החניה היא היקב ומרתף היינות המפורסם. זה מקום לא רע לטעום בו יינות, ואלה מוגשים בנדיבות. מרשים במיוחד האוסף הגדול של בקבוקי יין מאובקים, שהעתיק שבהם נחתם בשנת 1814. 17 אלף בקבוקים כולל האוסף, ושבעים סוגים שונים של יין. למרבה ההפתעה, לא כולם גאורגיים. חלקם ספרדיים, אחרים פולניים.

בשלב זה של הביקור נקשרה נפשנו בחבל קאחתי. קל לחוש כאן הזדהות עם המארחים הנפלאים, עם היין המקומי, עם המאכלים. זו המשפחה שתמיד פיללנו לה, חשבנו לעצמנו בערפול קל. בשלב הזה נוטים רבים לחפש את השורשים הקאחתיים שלהם, ואין מקום טוב יותר לתור אחריהם מגרמי (Gremi), הבירה העתיקה של החבל, השוכנת כעשרים קילומטר ממערב לתלאווי. החיפוש קצר למדי מכיוון שרק מעט נותר מהעיר: שרידי הכנסייה המקומית שנבנתה במאה ה־16 והמגדל המרשים שנישא מעליה. שרידים מרשימים יותר לעברו של החבל אפשר למצוא בסיגנאגי (Sighnaghi), עיר מבוצרת, 65 קילומטר מדרום מזרח לתלאווי. החומות המרשימות של העיר עדיין שלמות, ומעליהן ניצבים 28 מגדלי שמירה. כולם נבנו במאה ה־18 בידי המלך הנמרץ ארקלה השני, שביצע חלק גדול מעבודות הביצורים גם בתלאווי.

בקצה חבל קאחתי, 105 קילומטר ממזרח לטביליסי ו־155 קילומטר מדרום לתלאווי, שוכן מתחם דוד גארג'ה (David Gareja) עם 19 מנזרים ומערות התבודדות מצוירות מהמאה השישית. במתחם נמצא מנזר לאוורה (Lavra) שמשתרע על פני שלושה מפלסים, ומהמפלס השלישי אפשר להגיע למערה שבה נובע מעיין דמעותיו של דוד. במקום גם פרסקאות מרשימים, בהם ציור של הסעודה האחרונה מהמאה ה־11. זהו אחד האתרים המרשימים ביותר במדינה כולה, אבל הוא מדברי, מנותק ושונה מקאחתי הפורה והמפנק. בדוד גארג'ה מתנהל מאבק מול איתני הטבע, מול המחסור. בתום יום של הליכה שקטה באזור כדאי לנסוע בדרך החתחתים שמובילה לתלאווי ולהיענות להפצרתם של בעלי המסעדות לטעום עוד יין אחד, כזה שעוד לא זכינו להכיר.
מתי כדאי להגיע? הזמן המומלץ לביקור בחבל קאחתי הוא עונת הבציר - בחודשים ספטמבר-אוקטובר. באוקטובר נערך פסטיבל היין בתלאווי.


כל הזכויות שמורות לאתר למטייל לקריאה לחץ כאן

יום שני, 29 בפברואר 2016

הייתי בגן עדן: גיאורגיה, סיפור אהבה

טיולים גאורגיה, מלון כשר בטביליסי, מלון גראנד פאלאס טביליסי, אוכל גאורגי

חיים כהן עזב הכל ונסע לשבוע שכולו חצ'אפורי, חינאקלי והמון יין בגיאורגיה היפהפייה. סיפור על אוכל מופלא, משתים מרובי משתתפים, משקאות חריפים וזכים בייצור ביתי ובעיקר - על אנשים טובים ועתיד ורוד שנבנה בעשר אצבעות

אני חייב להודות שלפני שנסעתי לגיאורגיה, לא ידעתי הרבה על הארץ שבה אני צפוי, בתום קצת פחות משבוע, להתאהב.

עובדי מטבח וקצבים במסעדתי "דיקסי", שהם ילידי הארץ היפהפייה הזו, סיפרו לי לא פעם ובגאווה בלתי מוסתרת על כמה שגיאורגיה מדהימה, מסעירה ומרתקת ועל כך שהמאכלים שמנפק המטבח שלה לא דומים לשום דבר אחר. הם הרחיבו את היריעה על המקום המרכזי שיש במטבחה לאידוי ולצלייה על פני הטיגון שכל כך מאפיין מדינות אחרות בחבר העמים לשעבר, על השימוש רב באגוזים, על הרטבים על בסיס שזיפים וכמובן על החינקלי.

זה כל מה שידעתי על גיאורגיה כשהסכמתי לצאת בה למסע קולינרי וחודשיים מאוחר יותר, יצאתי עם המזוודות מהבית לכיוון נתב"ג, מצויד באופטימיות, אינטואיציה שאמרה שיהיה בסדר ותקווה לטוב.

אחרי טיסה קצרה בת פחות משעתיים נחתנו בשעת לילה מאוחרת, אני ועוד משלחת של 6 שפים ועיתונאים, בבירה טביליסי. הנסיעה למרכז העיר ולמלון חשפה בפנינו עיר שמצויה בתנופת בנייה, עם שפע של בניינים שעוצבו בסגנון עתידני והזכירו לי גל קדמה ותנופה שחל בזמן אחר ובמקום אחר - ישראל בשנות הילדות שלי. בכלל, במהלך הימים שהעברתי בגיאורגיה, גיליתי מדינה שהזכירה לי מאד אותנו לפני חמישים שנה, בתקופה כשהייתי ילד - מקום שרוצה להשתחרר מכבלי העבר בכל מחיר, של אנשים שמסתכלים קדימה ולא אחורה ורוצים לבנות עתיד טוב יותר להם ולילדיהם.

עם הפנים קדימה. טביליסי (צילום: רועי ירושלמי)
עם הפנים קדימה. טביליסי(צילום: רועי ירושלמי)

כבר בארוחת הערב הראשונה שנערכה עבורנו באותו לילה, או יותר נכון בארבע בבוקר, נחשפנו למסורת המפוארת של סעודות המטבח הגיאורגי. גיליתי שכל ארוחה גיאורגית היא בעצם משתה במלוא מובן המילה. אינספור צלחות עם המון מאכלים מוגשות למרכז השולחן ובין ברכה לברכה וכוסות שמשיקים לחיי חבריהם המדינה, המתים והמשפחה, אוכלים לאט ולא פחות חשוב - שותים הרבה יין ומשקאות חריפים בייצור ביתי ארטיזנלי.
כל ארוחה היא בילוי חברתי ומרכז היום והיה משהו מרגש בעובדה שמעטים האנשים שאוכלים לבד או בשניים בערבים, בחברותא כה חמימה ובטקסים שמתקיימים הן בבתים פרטיים והן במסעדות.

בערבים הקרובים יעלו על שולחננו במסגרת המשתים היומיים כיסוני חינקלי מאודים, מהבילים וממולאים בבשר קצוץ, מאפי חצ'פורי, חמוצים מכל ירק שניתן לחשוב עליו ובכל צבע, דגי נהרות ודגי ים מבושלים, מאודים וצלויים, חמים וקרים כדג חדקן שרירי ששלו מהבריכה של המסעדה, פורל-נהרות פראי בטעם בלתי נשכח וכמובן - נתחי בשר כבש, עוף ובקר וכן המון מנות מושקעות עם אגוזים וירקות. רק הקינוחו נעדרים באופן קבוע מהרפטואר, והאמת היא שלא התגעגענו אליהם במיוחד.

חינקאלי בגג העולם

את היום הראשון שלנו בגיאורגיה העברנו בנסיעה לעיירה ההררית קזבגי שבמרומי רכס הרי הקווקז שמחלק את גיאורגיה בין אירופה לאסיה.
קזבגי (צילום: רועי ירושלמי)
קזבגי(צילום: רועי ירושלמי)
ארוחת הבוקר שלנו כללה מאפי חצ'פורי עמוסים בגבינות, מים מוגזים ומלוחים ממעיינות תרמיים (שאמורים היו לסייע לנו בבקרים שאחרי לילות שתייה מרובה) וקפה מקומי, שחור מופלא, ארומטי, ללא גרגרים ועם שכבת קרמה עשירה. אחריה עברנו בעצלתיים בין טירות ומנזרים עתיקים, ואדיות תלולות ופסגות מושלגות עם אתרי סקי חדשניים, עמוסים בתיירים מכל רחבי אירופה.

את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדת חינקלי קטנה על אם הדרך. נשים מבוגרות הכינו במהירות ובמיומנות מעוררת קנאה את כיסוני החינקאלי שנפגוש מעתה בכל מקום ובכל ארוחה, עמוסים בעסיס עשיר ובבשר. הם נחו בהמוניהם בצלחות הגשה ממתכת והוגשו לצד כוסות של צ'הצ'ה, משקה צלול וחריף שמיוצר בדומה לגראפה מקליפות ענבים, כמעט בכל מסעדה ואפילו בבית.

 (צילום: רועי ירושלמי)
(צילום: רועי ירושלמי)

לאחר מכן הגיעו למרכז השולחן שיפודים של נתחי בשר עגל. לא היו שם סינטות ואנטרקוטים וכל מיני חלקים מיושנים עד חורמה, מהסוג שבישראל כל כך
אוהבים לתאר כנימוחים וכאחה שנושרים מהעצם, אלא נתחי בשר טרי ולא מיושן, שאפילו כלל - שומו שמיים! - עצמות, משהו שלא ראיתי בשיפודים כבר הרבה הזמן.

מקורו של הבשר שמגישים במסעדות ובבתים בגיאורגיה בפרות שרועות להן באופן חופשי בשטחים הפתוחים במדינה. לא אחת רואים אותן לצדי הכביש או עליו ממש, צועדות באדישות ובקבוצות ותרות אחר עשב, רזות וחטובות, ללא כל רמז להזרקת הורמונים שכה שכיחה אצל הפרות שלנו. בשרן שנצלה על האש ריחני, לא-שומני בעליל ולעיס מאד, מהסוג שמצריך שיניים ומזכיר שעל בשר צריך לעבוד בפה ומנהגים וטעמים נשכחים. קשה וממכר.


 (צילום: רועי ירושלמי)
(צילום: רועי ירושלמי)

אלפיים שנות יין בחרס

ביום למחרת המשכנו למסע מזרחה לחבל הארץ קאחטי - מחוז היין המפורסם ביותר של גיאורגיה. משחר ההיסטוריה מייצרים כאן יינות בשיטה עתיקה שלא השתנתה יותר מדי במרוצת אלפי השנים וכוללת יישון באמפורות חרס ענקיות מצופות שעווה טבעית וקבורות באדמה.

היינות לא עוברים שום יישון בחביות (יש כמה יקבים מודרניים שאימצו את החביות בשנים האחרונות – היינות שלהם מרשימים הרבה פחות) ואין להם את הטעם הכה דומיננטי שיש ליינות מודרניים רבים כתוצאה מפרק הזמן שבו הם מבלים בהן. טעמי היין הגיאורגי המסורתי מגיעים אך ורק מהענבים שמקורם בזנים מקומיים שיחודיים ובלעדיים לגיאורגיה, הן הלבנים והן האדומים.

מלך זני הענבים הגיאורגי הוא הסאפראבי הסמיך והכהה, שאף היו טובלים באופן מסורתי בלחם ואוכלים לארוחת בוקר מרוב שבשרני. את המשקעים של היינות אוספים התושבים הביתה ומייצרים מהם, בכלים מיוחדים ובגדלים משתנים, את הצ'הצ'ה, שנמזגת חמימה וטרייה לכוסות במהלך סעודות הערב.

בדרך לתל אביב עוצרים לחצ'פורי על האש בטביליסי

את היום האחרון בגיאורגיה העברנו בסיור שווקים בטביליסי, עיר המעיינות החמים שריחם של הגייזרים הגפרתיים ניכר היטב בליבה.

 (צילום: רועי ירושלמי)
(צילום: רועי ירושלמי)

השווקים תחומים לאיזורים, כשבכל אחד מוכרים ומתמקדים בחומר גלם אחר, בדומה לשווקים העתיקים של המזרח והים התיכון. היו שם דוכנים עם אינספור חמוצים, דגים טריים מכל סוג, טלאים צעירים, נקניקים עם עשבי תיבול ונקניקי בסטרומה מארמניה השכנה, קמחים, תבלינים, חלב וגם צ'ורצ'וחלה, נקניקי עסיס ענבים שממולאים באגוזי מלך ואגוזי לוז.


 (צילום: חיים כהן)

 (צילום: חיים כהן)
(צילום: חיים כהן)

בטביליסי גם נחשפנו, בנוסף למסעדות המסורתיות ולמאפיות המובחרות גם לשלב הבא שעוברת הקולינריה בארץ ולנסיונות לייצר מטבח מודרני, שמשלב בין טעמי המערב לטעמים המקומיים, מסעדות פיוז'ן של שפים שחזרו משהות במסעדות בעולם ורצו ליצור משהו אחר.

הפעם על האש. חצ'פורי (צילום: רועי ירושלמי)
הפעם על האש. חצ'פורי(צילום: רועי ירושלמי)

חדש לצד ישן, שלאט לאט מתחילים להשתלב ולכתוב מחדש את המסורת בפרשנות עדכנית. אכלנו עוד חינקלי וחצ'פורי (הפעם צלוי בשיפוד על גחלים), הרמנו כוסיות יין מקומי וצ'הצ'ה ועזבנו, עייפים ומרוצים, חזרה לישראל. לפחות עד הפעם הבאה.

לקינוח. שלל סוגי צ'ורצ'חלה  (צילום: רועי ירושלמי)
לקינוח. שלל סוגי צ'ורצ'חלה (צילום: רועי ירושלמי)



פרסום ראשון ynet: 20.02.14 , 23:06